שובר שתיקה

איילון נולד בראדום שבפולין בשנת 1928. באפריל 1941 נכלאה המשפחה בגטו ראדום, איילון זייף את גילו וכך הצליח למצוא עבודה מחוץ לגטו. באוגוסט 1942 הגטו נסגר ונמסר לתושבים שיישלחו לישוב מחדש, איילון, שנשא תעודת עבודה יכול היה להינצל ואמו דחקה בו לעשות כך. לאחר פרידה ארוכה נתנה לו אימו ספל מלא בדבש, ליוותה אותו אל השער והבטיחה לו: "יהיו לך חיים מתוקים."

כל בני משפחתו נרצחו בטרבלינקה ואליעזר התגלגל מאז בחמישה מכונות ריכוז בפולין ובאוסטריה, בהם עבד כסנדלר וכן חפר מנהרות בהרי אוסטריה. "היה לי כוח כזה, רצון עז להישאר בחיים, לשרוד. יש כל מיני דרכים להתקוממות, אני בחרתי התקוממות רוחנית, סירבתי למות", הוא מספר. למחנה האחרון, אבנזה שבאוסטריה, הגיע לאחר צעדת מוות, אותה עשה עם רגל שבורה במשך יומיים וחצי.

ב-6 במאי 1945 שוחרר המחנה על ידי חיילים אמריקאיים. "הייתי נער בן 17 ושקלתי 39 ק"ג. נאספתי עם עוד נערים על ידי קבוצת חיילים מהבריגדה היהודית של הצבא הבריטי והם הכינו אותנו לעליה ארצה. בנובמבר של אותה שנה, במסגרת עליית הנוער של הסוכנות היהודית, הגיע אליעזר לישראל. "רציתי להיות חקלאי, לעבד את אדמת המולדת שלי, שלחו אותי לבית ספר חקלאי באזור ירושלים, היינו 30 נערים ניצולי שואה, ושם פגשתי את אשתי ילידת הארץ." במלחמת העצמאות לחם בחטיבת עציוני, עד שחרורו מהצבא ב-49, ובשנה זו גם התחתן.

"הרגשתי שאני חוזר לחיים, אבל במשך שנים רבות לא סיפרתי כלום על עברי, במשך 37 שנים שפתיי היו חתומות, זו הייתה "השתיקה הגדולה", שתבעה ממני מחיר כי חייתי חיים כפולים."

"לפני 30 שנה פגשתי את אלי ויזל בכנס היסטורי ראשון של ניצולי שואה, ופניתי אליו בבקשה שיעזור לי להוריד מעצמי את המטען. הוא אמר לי: 'יש לך אחריות אליעזר, הייתה סיבה שאתה תחיה, יש בך את הכוח ואת הרצון', הוא כאילו חזר על המילים של אימא שלי. הוא החזיר לי את הקול ואז נהייתי איש עדות. 3-4 פעמים בשבוע אני נקרא ליד ושם לספר את הסיפור שלי ומזה 20 שנה אני נוסע לפולין, עם בתי ספר ובקבוצות "עדים במדים". כל חודש מתים מעל 30-35 ניצולי שואה. בעוד 10-15 שנה לא יהיה אף אחד מאיתנו שיוכל להגיד: 'אני הייתי שם, אני יודע וזוכר."

לפני מספר שנים כתב איילון את הספר "ספל הדבש" על קורותיו בשואה, הספר פורסם בארה"ב, ישראל, מקסיקו וקוסטה ריקה ונקרא על שם ספל הדבש שאימו נתנה לו לפני שהלכה אל מותה. איילון מספר: "באחד המחנות בפולין, ניסיתי להסתיר את הספל אבל שומר נאצי עם מקל ראה אותי מנסה להסתיר משהו, הנחית מכה על ידי והספל נפל ונשבר לרסיסים. הכאב היה גדול כי זה ניתק אותי מזיכרונותיי מאימא שלי. באחד מביקוריי בראדום עם אשתי חיפשתי ספל כמו הספל שלי, נכנסתי לחנות כלי בית פולניים וראיתי ספל שנראה לי מאוד דומה וקניתי אותו. עטפתי אותו בחתיכת בד עם חוט כמו שזכרתי ואמנית מארה"ב הטביעה עליו תמונות של הוריי ואחיי."

לפני שנתיים נבחר איילון להדליק משואה בטקס יום השואה ביד ושם. "את הלפיד העביר לי הנכד במדי צה"ל שעמד מאחוריי, דור שלישי, זה היה הרגע הגדול ביותר בחיים שלי". אליעזר נשוי לרבקה ולהם 2 ילדים, 5 נכדים ו-2 נינים, כמו שהוא אומר: "3 דורות מן האפר של השואה".