ישנן בנות ...ישנן בנות ...

סוף השבוע הגיע, אחרי עבודה קשה ולימודים מייגעים ומתישים,  אין מצב שלא יוצאים לבלות. חמישי בערב בלי הרבה דיבורים, היום המושלם מבחינתי  לדרינק או שניים ואפילו שלושה (אבל מי סופר שנהנים) עם קומץ החברות הקרובות אלינו מאוד. בנות תמיד מביאות חברות שנזכרות בבנות דודות שלהן והקרובות שלהן- ממש "חבר של קבע בחברה להגנת הטבע". אל דאגה בנות יקרות, אף אחת אינה נוהגת ולוקחת אחריות- היום בערב כולנו שותות, נהנות ומשתכרות מבקבוקי קאווה (ורק התחלתי עם הציניות).

אין צורך בהתלבטות מיותרת, פשוט זרקו על עצמכן שמלה לא מתאמצת, שבעצם אומרת את האמת: התארגנתן שלוש וחצי שעות. הכי חשוב שנתלבש חם בעיר הבירה שמקבלת את פני החורף ממש לפני כולם והעיקר שיהיה נוח - בעיר הולכים בזכות הרגליים, כך שעקבים פחות מומלצים בעיניי (אבל אני משתדלת להיות ריאלית ולחשוב: את הכי יפה כשאת צולעת). לחימום נתחיל בבר שכונתי ואותנטי בלב השוק. צ'ייסרים זולים במיוחד במגוון טעמים, המון מטוגנים לנשנוש וקהל עייף (הכי חשוב כי אנחנו במרכז תשומת הלב). קצת מסוחררות? יופי ממשיכות הלאה.

אני חושבת שאפשר לעצור בעוד בר אחד בלב העיר לפני שתופסים מונית לאחד ממועדוני העיר. בר בקונספט עירוני יותר מדבר אלינו, כי במקום בילוי כזה בנות מקבלות הרבה תשומת לב ובעיקר אלכוהול חינם (בבר שכונתי, לאף אחד לא אכפת מהשתיין שלידו אז בטוח שחבורת בנות לא תצליח לשכנע את אותם עייפים לקנות להן דרינק). האלכוהול לא מפסיק לזרום ואנחנו כבר ביקום מקביל- זה בדיוק הזמן להזמין מונית ולהגיע למועדון טוב ולקרוע את הרחבה.

זה השלב שכל אחת מנסה למשוך לאינטרס האישי שלה, כי לכל אחת יש יח"צן שדואג לכרטיסי כניסה למועדון חינם! אלכוהול חינם! אחרי שהציפורניים נשלפות וטון הויכוח לא מבייש כל מחאה חברתית בהיסטוריה, הוחלט על מועדון אחד (תודה לאל). הגענו בשלום (אחרי שחפרנו לנהג המונית), נכנסו למועדון ללא בעיות או בקשה של תעודות- בעיה ידועה בעיר ועכשיו אפשר להתחיל ליהנות מכל הלב.

מוסיקה אלקטרונית נכנסת ללב ואנחנו ממש מרגישות את דפיקות הלב שלנו (כי מרוב עומס היה מקום להתמקם רק על הבוקסות), האלכוהול מתחיל להנהיג את החבורה ובעיקר להשתיק אותה ואני בעננים. אף אחד לא מפריע לי ביקום האישי שלי, שיצרתי לעצמי דרך המוסיקה! מתוך שבט המאייה שהגיע לרקוד, שרדו רק שתיים או שלוש חברות שמתקרחנות על רחבת הריקודים ומזיעות כמו אחרי מסע בצבא (כל השאר פרשו מטעמי נכות, אשר נגרמה מעקב גבוה מידי).

השעה 03:00 ואנחנו יוצאות ממועדון הריקודים לכיוון המונית הראשונה שאנחנו תופסות. חוזרות הביתה עייפות, מרוצות, מלאות בחוויות (וריכולים), צחוק וטעם של עוד לפעם הבאה..

עד לסופ"ש הבא, צאו ותבלו.

זכרו- אם שותים לא נוהגים.

שלכם,

יפית.