שיחה היסטרית זו קיבלתי השבוע מידיד: " איך אני נוסע עם מבגרים שאני בקושי מזהה אותם" ?.  בנוסף יש גם זאטוט בן ארבע שאשתו לחצה עליו לעשות "לפני שמאחרים את הרכבת". המסכן ממש על סף התקף לב: "הישרדות זה לא משחק ריאליטי בטלוויזיה, זה הולך להיות אמיתי..."

הבנאדם ממש זקוק לאינהלציה.

"רגע, לפני שאתה קופץ לאיזו ביצה עם תנינים בפלורידה, והורס את החופשה לכל בני המשפחה,אפשר לבנות אותה שתהיה נינוחה במידת מה", סירבתי להיכנס ללחץ.

הנה מספר טיפים שאפשר לאמץ:

ברגע בו הוחלט על נסיעה, ועל הסכום המוקצה לה, רצוי לשבת עם בני הבית, ולספק פרטים: תאריכי נסיעה, יעדים, אטרקציות לגילאים השונים, ופרטים כלליים. אם היעד אינו נבחר עדיין בחופשה, אפשר לשמוע את דעתם של החבר'ה. הקשבה אינה בהכרח הסכמה, אך מעידה על התייחסות.

רצוי לרשום את הנאמר, כך שאפשר יהיה לדון באריכות בהמשך בהצעות.

פזרו חוברות פרסום של יעדים רצויים, זה מוכר טוב את היעד ומלהיב את החבורה.

במידה ומדובר בטיול עצמאי, הציעו לצעירים לבדוק פרטים: אתרים רצויים בסביבת המקום אליו מגיעים (רצוי בטווח של שעה נסיעה לכל כיוון). רצוי לחפש כמה אתרים באזור אחד ולהתמקם במקום לינה לכמה ימים כדי לא לבזבז זמן על אריזות, פינוי וקבלת חדרים.

בקשו מהם לבדוק עלויות כניסה לאתרים, לנסות להשיג שוברי הנחה, ולבדוק שעות פעילות הפארק וכו'. ככל שהם יהיו מעורבים יותר כך יהיו מחוברים.

בנסיעה ברכב: נוף מיועד למבוגרים,  הצעירים צריכים לתדלק את האצבעות בכל המשחקים האלקטרונים, מחשבים ניידים ושאר אביזרי קדמה. עלינו להבין שהמתבגרים השאירו מאחוריהם חברים שצריכים לדעת בכל רגע נתון מה קורה איתם. גם להבדלי השעות אין משמעות מכיוון שלצורך זה הפכו בארץ את היום ללילה והפוך כך שהם ערים באותם שעות בחוף המזרחי ובארץ.

הגענו לשלב האריזה: חשוב לא פחות ממה לוקחים, מה לא לוקחים. לא לוקחים ביקורת:"למה את סוחבת את הדבר המטומטם הזה?". גם ציניות לא מועילה:"ממש גאון, מה חשבת לעצמך...?" ברגע שלא אורזים מתחים, יש יותר מקום לדברים כיפיים. זה הזמן לזיכרונות נעימים רגע לפני שהגוזלים עפים...

בשלב זה הידיד נרגע...