שיאם של ימים אלה הוא הזמן שבין כֶּסה לעשור או "הימים הנוראים", עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, בהם עוברים בני האדם כצאן תחת שבט הרועה, כל אחד נפקד בגזר דינו.

בראש השנה נפתחים ספרים מאליהם, ובורא עולם פוקד נפש כל חי. "כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות..."

"גולת הכותרת" של ראש השנה הן תקיעות השופר, שנועדו "לקרוע" את השטן. לאחר תפילת היום הראשון, נוהגים ללכת למקורות מים - בירושלים אל פתחי הבורות - ל"תשליך". בטקס סמלי, מרוקנים כביכול את הכיסים מעוונות השנה שחלפה, ומשליכים אותם למים.

לחג נלווים מנהגים רבים, שונים מעדה לעדה, החל במיעוט שינה, כדי שלא תהיה שנה ישנונית, ועד הימנעות משתיית קפה, כדי שלא יהיה שחור על הלב. בעבר נהגו לשלוח אגרות ברכה, כיום מסתפקים בהודעות SMS.

וכבכל חג, העיקר הוא האוכל. תפוח בדבש - כדי שהשנה החדשה תהיה טובה ומתוקה. חלות עגולות - סמל למחזוריות. ראש דג או כבש -  שנהיה לראש ולא לזנב. לצמחונים - ראש כרוב או ראש חסה. נהוג לאכול פרי חדש כמו רימון וחבושים. הרימון גם מסמל את זכויותנו, שכן מספר גרעיניו 613, כתרי"ג מצוות.

פותח את הסעודה סדר ארוך של תפילות "יהי רצון", הכולל מאכלים ששמותיהם מזכירים ברכות או משאלות. המקור בגמרא: כדי שיהא אדם רגיל לראות בראש השנה דלעת וקטניות, כרשה סלק ותמרים. למה? אולי כי הם גדלים מהר וכך יגדלו נכסיו. הפירוש העממי, מבוסס על צליל המילים: קרא, שהיא דלעת,  "שתקרע רוע גזר-דיננו", יש המשתמשים בגזר שמזכיר בשמו גזר דין. רוביא או לוביא - "שירבו זכויותינו", פולים - "שיפלו אויבינו". כרתי, כרשה - שייכרתו שונאינו, סלק - "שיסתלקו אויבינו ושונאינו". תמרים - "שייתמו אויבינו ושונאינו". הארוחה גם כוללת הרבה ממולאים, כדי שתהיה שנה מלאה בכל טוב. 

והעיקר – שנה טובה ושמחה. 

שוקי בן עמי.