זה לא כל כך נעים לראות גן סגור

אנו נוטים להאשים את מארחות מקומות הבילוי שאליהם אנו יוצאים, למשל בכך שלעיתים היא מכניסה בליינים מסוימים בחיוך ולבליינים אחרים בקשיחות רבה היא מסרבת. השבוע נפגשתי לשיחה  עם חברה טובה, שבמקרה היא גם מארחת באחד ממועדוני הלילה בעיר. היא סיפרה לי על תקרית שחוותה בסוף השבוע האחרון ולמען האמת המצב שבו נתקלה היה לא נעים. התלונות והטענות שלכם כלפי המארחות לעיתים במקום, אך אי הבנה שנגררת למצב אלים, מאיים או משפיל ללא ספק לא מתקבל על הדעת "עבודתי כמארחת היא ממש לא לונה פארק, ההפך הגמור. הרבה פעמים אני עומדת במצבים לא נעימים ולא".  מארחות רבות סובלות מאלימות מילולית, פיזית והשפלות מקרב הבליינים. במועדון לילה כזה או אחר אנו צריכים לזכור כי ישנם מנהלים וצוות יחצנים, שהמארחת פועלת לפי ההנחיות הברורות שלהם.

ברובן, מנסות המארחות לבצע את עבודתן בצורה הטובה ביותר. עוד חברתי מספרת לי שהתחושה הכי לא נעימה היא כשבליינים מרגישים מספיק חופשי לשלוח ידיים אל עבר המארחת, להתלונן, לצעוק ולקלל אותה. "כל בליין או בליינית חושבים שהם עולם ומלואו וכשהם מגיעים למקום הבילוי הם חושבים שהמארחת, צוות האבטחה ולעיתים רבות גם צוות ההנהלה אמורים לפרוס שטיח אדום ולקבל אותם בריקוד ושמחה, אותם ואת גדוד החברים מאחוריהם בשעות הלחוצות ביותר". במידה והמארחת מסרבת להיכנע לחוצפה כזו או אחרת, היא נחשפת לסכנות רבות. בין היתר איומים ואף אלימות. למה לכל הרוחות בשנת 2013, בעולם מתקדם ובחברה מתקדמת, מארחות צריכות ליווי אבטחתי לאחר שמסיימת את עבודתה? נשמע מצחיק, לא אמין ואולי גם מוגזם? זוהי החוויה שעוברת חברתי מידי לילה בעבודתה כמארחת במועדון לילה.

למעשה, מארחות סובלות הרבה יותר מבליינים כאשר השער נשאר סגור. למרות כל החוויות הקשות, חברתי מסכמת את עבודתה באהבה רבה. "למרות כל הקושי, תענוג לראות בליינים בשעות הקטנות של הלילה יוצאים מהמועדון בחיוך ואף מודים לנו על האירוח". סך הכול עבודתן של המארחות ושל צוותי האבטחה היא לדאוג לשלום הבליינים הנמצאים במועדון, לדאוג לסדר והכי חשוב לקבלם בחיוך רחב.

לסיכום, אם נגלה אמפטיות וסובלנות כלפי המארחות אני מאמינה שחווית הבילוי שלנו תהיה הרבה יותר נעימה. צאו, בלו ותיהנו.

זכרו- אם שותים, לא נוהגים!

שלכם,

יפית.