כבר כמה חודשים שאני מנסה למצוא סטודיו לעיצוב גרפי שימתג את אריזות בית הקפה.

חבריי התל אביבים, שם קוד לכל אלו שאינם ירושלמים, שלחו אותי לכל מיני מעצבים. רובם ככולם, ממרכז הארץ. התקשרתי. והם, שזיהו פוטנציאל לרווח לא רע, שמחו להגיע לפגישה בירושלים.

התרגשתי לשמוע שהם מכירים את קפה קדוש. אלא שמהר מאוד ההתרגשות הזו דעכה. הבנתי שהם מכירים את בית הקפה, כי הם בעצם ירושלמים. לשעבר!

מהר מאוד ההתרגשות הפכה לכעס קל. מקומם היה לשמוע שמדובר בחבר'ה מוכשרים שעזבו את העיר, מסיבה אחת בלבד: מצוקת פרנסה.

"בתחום שלנו קשה להחזיק מעמד בירושלים", הם הסבירו. ואני, כמי שלא יודעת לסתום את הפה, השבתי: "גם בתחום שלי קשה, ובכל זאת בחרתי להישאר. ברוך השם אני מצליחה להתפרנס".

יומיים לאחר מכן קיימתי פגישה עם משרד פרסום ירושלמי. תוך כדי השיחה והקפה,  תחקרתי אותם קצת. כששאלתי איך הם מצליחים לשרוד בעיר שלנו, הסכר נפרץ.

מתברר שלחצתי להם על נקודה רגישה. במשך שעה הם נאמו, הסבירו, רטנו... והשורה התחתונה הייתה מאוד ברורה: - ירושלמים לא מפרגנים לירושלמים.

ההפך! אנשים בעיר מעדיפים לקחת מעצבים מתל אביב ואף משלמים להם הרבה יותר כסף, רק כי הם... מתל אביב.כשמגלים שלמעשה כל אותם מובילי דעה תל אביבים, הם למעשה ירושלמים לשעבר, מבינים שזה אבסורד, שלא לומר טמטום.

וזה לא נכון רק לתחום העיצוב. ירושלמים מובילים כמעט בכל תחום אפשרי, כל עוד הם לא עושים את זה כאן. תסתובבו במסעדות הכי מצליחות בתל אביב ותגלו שמדובר בירושלמים לשעבר שהגשימו את החלום דווקא במרכז. גם בתקשורת הדבר דומה - המוני ירושלמים תופסים את הנישות החשובות במדיה. סליחה, ירושלמים לשעבר!

במדע קוראים לזה בריחת מוחות. אצלנו מדברים על הגירה שלילית ובוכים שהצעירים עוזבים את העיר...

אבל למה לבכות על חלב שנשפך? אותי עניין לדעת האם ניתן לשנות את המצב, ואם כן אז איך.

עם המחשבה הזאת נסעתי הביתה. את התשובה קיבלתי מהר מאוד: כן, ניתן לשנות את המצב. בעצם, לא רק שניתן, חייבים לשנות את המצב. איך? פשוט: ירושלמים צריכים להעסיק ירושלמים, נקודה.

כן, כן. בלה, בלה, בלה.. חופש העיסוק, ועוד כל מני טיעונים שזה לא חוקי... מילה אחת יש לומר על זה: בולשיט!

בדיוק כמו שהמדינה הקטנה שלנו נזכרת בשעות משבר לעודד קנייה תוצרת כחול לבן, אז בטח ובטח שבירת ישראל יכולה וצריכה להתנהל כך.

ואם לא הייתי מספיק ברורה: ירושלים נמצאת במצוקה. מצוקת עבודה! כדי לצאת ממנה צריך לרכוש תוצרת מקומית.

וזה מתחיל מהראש. ניר ברקת, כשאתה מחפש יועצים, או עובדים למשרות ניהול בכירות רצוי שתתן העדפה למשלמי הארנונה. כשאתה בוחר נותן שירות, כדאי שתבחר בירושלמי.

אחר כך תדאג שגם עובדיך באגפים השונים, יישמו זאת!! תן דוגמא אישית לעסקים הפרטיים. השקעה בנושא זה, תאפשר לכסף שלנו, לחזור לטובת הכלכלה הירושלמית המקומית. 

שימו לב לנתון הבא: מתברר שבקדנציה הקודמת כ-50% מתקציב ההתקשרויות של העירייה, יצאו לספקים מחוץ לעיר. מדהים!

נכון, מאז נעשים מאמצים לשנות את המאזן, אבל בנינו,למרות הרצון הטוב, זה עדיין רחוק מלהיות מיושם.

בעיקר מקוממים אותי אלה הטוענים שבגלל שמיטב המוחות ברחו מהעיר, אין כאן היצע ובאופן טבעי פרנסי העירייה פונים לחברות ועסקים בתל אביב. לא רק שאני לא קונה את ההסבר הזה, אני ממש לא קונה אותו. כי אני מעדיפה לקנות מירושלמים.

אני בטוחה שאם החבר'ה המוכשרים היו זוכים כאן לפרנסה, לא הייתה להם סיבה לעזוב לשפלה.

חוץ מזה, גם היום יש כאן מספיק מוחות מבריקים בכדי שנדאג לתת להם את הפרויקטים.

מי יודע, אולי זה אפילו יגרום לאנשים לחזור לכאן רק בשביל להתפרנס.

אגב, אתם עדיין תוהים במי בחרתי, ברור שבירושלמים. ולא לשעבר!

הפינה משודרת בכל יום ראשון ברדיו ירושלים – "בדרך הביתה"  כמה דקות לפני חמש