התורמוס הוא אחד הפרחים היפים של סוף החורף ותחילת האביב אבל השנה שהיא שנה מאוד גשומה  הפריחה מקדימה כמו של כל הפרחים האחרים.   

שיא הפריחה הוא עכשיו גם באזורים אחרים בארץ : בשפלה, רמות מנשה והגליל התחתון. באזור שלנו המקום הבולט והיחיד הוא תל שוכה בעמק האלה ליד חוות הלוויינים מול המפעלים של קיבוץ נתיב הל"ה.

הגעה: נוסעים דרך כביש המנהרות או דרך הדסה לכיוון מושב מטע ומשם יורדים לכיוון עמק האלה. חולפים על פני חוות הלוויינים מצד שמאל של הכביש ועל פני הכניסה לקיבוץ נתיב הל"ה מצד ימין (אפשר כמובן גם להגיע גם מכביש 38 ולפנות שמאלה בצומת האלה מרחק של בערך ק"מ אחד מהצומת.

במקום אין שילוט. תוכלו לזהות את המקום לפי ריבוי כלי הרכב שחונים  במקום. מחנים את הרכב ומטפסים לגבעה, הליכה לא קלה של חצי שעה בערך. יהיו פעמים שמגרש החניה יהיה מלא ולא תמצאו חניה .

בתחתית הגבעה מרבדים של כלניות ובעלייה נוכל לראותגם רקפות חרציות, עיריות ואת כל פרחי העונה האחרים. לאחר כחצי שעה כאמור נגיע לראש התל ושם נטבע  בשטיחים הענקיים הכחולים של התורמוסים. בראש הגבעה גם תצפית מושלמת לתל עזקה, לקיבוץ לחוות האנטנות ולעמק האלה . במקום גם שרידים ארכיאולוגים של תל שוכה  שלא נחפרו. כל האזור מיוחס לתקופת  המלחמה של דוד עם גוליית . וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. (שמואל א, י"ז,א'-ב')

התורמוס -  הוא מכונה בתלמוד "מאכל לעניים" ושייך לקטניות, כמו אפונה וחומוס והוא עשיר בחלבון. כבר לפני 5000 שנה בערך בייתו בני האדם את הצמח לשם מאכל. כולכם מכירים בוודאי את זרעי התורמוס ממולחים במים שאנחנו אוכלים כמו גרעינים.

על פי האגדה רשב"י כדי למנוע מתושבי טבריה, לבנות על קברים, זרע תורמוסים בבתי קברות ועל הקברים  והפרחים היוו תמרור אזהרה. התורמוס אוהב אדמה תחוחה, מיושבת, כלומר מקומות שהיו בהם ישובים ומי יודע אולי התורמוסים כאן הם עוד מימי דוד המלך.

אל תשכחו את ציוד הפיקניק ואת האוכל, מתאים לשכב על הגב להביט בשמיים ולשכוח מהכל.

וטיפ למטיילים – אין צורך לדהור לנגב המערבי לראות כלניות. באזור שלנו יש שפע לא פחות מאשר בנגב. אולי אפילו יותר. תנצלו את ימי החסד כדי לצאת. זה רק כמה ימים בשנה.