שלום חברים,

יום האהבה עבר חלף לו והאמת שלגביי יום זה  היה  חוויה כואבת שחשבתי לתומי שלא תעבור לעולם. 

ביום זה חשבתי לחגוג אהבה, במקום אהבה שחשבתי לחגוג גיליתי הרבה מאוד דברים שפגעו בי מצד בן אדם שסמכתי עליו, מה שהשפיע עלי מאוד. היו לי שתי אפשרויות, או לאטום את הלב לתמיד, או להיות מוכנה להיות פגיעה שוב.

המקרה שקרה בערב ט"ו באב טלטל אותי מאוד, כשחזרתי הביתה חשבתי שאני כבר לא אתגבר על הפגיעה והלב שלי נפגע לתמיד, אבל מפעם לפעם אני מתפלאת לגלות עד כמה המשפט "הזמן מעביר את הכל" נכון.

אז נפגעתי, בכיתי קמתי על שתי הרגליים והחלטתי שלי זה לא קורה, מי שיודע לפגוע לא מגיע לו שיבכו בגללו ולא מגיעה לו בכלל תשומת לב, קמתי וקבעתי עם חברות למרות שלא היה בי בכלל חשק לקום מהמיטה, ואחרי שבכיתי למרות שפגשתי אותן, הכל התחיל להתפוגג לאט לאט. תמיד נשארות המחשבות בראש, אבל להקיף את עצמך באנשים זה ההמלצה הראשונה שלי לאדם שנפגע.

זו לא פעם ראשונה שאני מרגישה שסמכתי על האנשים הלא נכונים, אבל כל פעם אחרי שאני מגלה את האמת ועוברת תהליך מסוים של הבנה אני יודעת כמה הטעויות ודווקא זה שסמכתי על אותם אנשים לימד אותי וגרם לי להיות מי שאני היום.

אני בטוחה שטעויות אני עוד אעשה והרבה, גם לסמוך על האנשים הלא הנכונים, הלב שלי ישבר עוד הרבה פעמים וזו ממש לא הפעם הראשונה והאחרונה, אבל לפחות אני נהיית יותר חכמה מפעם לפעם.

וככה החלטתי לא להשתנות, להישאר אותו אדם שאני, מונעת לפי רגשות, אמוציונלית בכמויות מסחריות ולהמשיך לתת את כל כולי למי שנכנס לי ללב, אני יודעת שכל התהליך הזה שנפגעים בו וקשה, פעם אחר פעם הוא הכנה כדי להגיע לאדם שידע להעריך את כל החבילה שלי.

אז חברים, נכון שלא תמיד הכל כל כך מואר, ויש הרבה חושך שאפשר כבר ללכת בו לאיבוד, גם אם עצובים צריך לתת לעצמנו את הזמן ולדעת תמיד, שהזמן עובר ואיתו גם כל הזיכרונות, ותמיד מה שנראה מכה שלא תתאושש ממנה יעבור ויישאר ממנה רק צלקת.

אז.. תמשיכו לאהוב, לתת את עצמכם. אל תחסמו  את עצמכם, כי החיים כל כך קצרים וזה בזבוז של זמן, בסופו של דבר כל אחד ימצא את בן האדם שישלים אותו, גם אם זה ממש לא נראה ככה עכשיו.

מקווה שיש בכם את התקווה כמו שבי יש תמיד.

שבת שלום.