השעון

רמי התחיל בסיפורו: יום אחד טיילתי במרכז העיר. בחלון ראווה של אחת החנויות הבחנתי בשעון מיוחד. נכנסתי לשאול מה מחירו. "השעון הזה במבצע" חייך המוכר.  "זה אמנם ברייטלינג, אבל תוכל לקבל אותו ב 25,000 שקל בלבד". נרתעתי, אמנם ידעתי ששעוני ברייטליג יקרים, אולם לא שיערתי לעצמי שהמחיר יהיה  גבוה עד כדי כך. התאכזבתי, לא יכולתי להרשות לעצמי להוציא סכום כזה על שעון. בעוד אני מהרהר בשעון, הבחנתי בדודי. מיהרתי לצאת החוצה מהחנות שלא אצטרך להתקל בו.

הברוגז

דודי היה אחי הצעיר. הוא היה איש עסקים מפולפל והרויח לא מעט בעסקאות שעשה. לפני כשלוש שנים רבנו על נושא פעוט כלשהו, הוא אמר דברים שלא היה צריך להגיד, אני הגבתי בצורה שלא הייתי צריך להגיב. מפה לשם הריב עלה מדרגה והפך לברוגז. האמת, הברוגז הזה יצא מכלל פרופורציות. אבל לא היה לי את האומץ לעשות לזה סוף.

הזמן מרפא את הכל

עודני שקוע בהרהורים על אחי דודי וכמה חבל שאנחנו לא מדברים. הרגשתי דפיקה קלה על הכתף. הסתובבתי ולהפתעתי ראיתי את דודי עומד מולי. בחיוך מבוייש הוא הושיט לי את ידו. לא האמנתי! הוא החזיק בידו את השעון המדהים. "קח אותו, בעל החנות אמר שמאוד רצית את השעון הזה, אז קניתי אותו בשבילך" נאלמתי דום. אחי הצעיר שלא דיבר איתי שלוש שנים קונה לי את השעון המקסים הזה. לא ידעתי מה לעשות, אינסטקטיבית פרשתי את שתי ידיי וחיבקתי אותו. דודי חיבק אותי ושנינו בכינו בכי של הקלה. "אחרי שנרגעתי אמרתי: "אחי היקר, אני לא יכול לקבל את השעון הזה, הוא יקר מידי. אני אוהב אותך גם בלי השעון הנפלא הזה. תחזיר אותו לחנות בבקשה". דודי עשה פרצוף נעלב. "אם לא תיקח את השעון הזה, לא אדבר איתך" לא יכולתי שלא להתפוצץ מצחוק. לדודי תמיד היה חוש הומור מפותח. "חוץ מזה" הוסיף דודי, "נראה לך שאני אשלם 25,000 שקל על שעון? אמרתי למוכר 24,000 והוא מיד הסכים." צחקנו. מאז השעון הזה עלי כל הזמן."   

 

אהבתם את הסיפור? ישנם עוד סיפורים רבים ששמעתי במהלך פינוי דירות מירושות ברבות השנים