יוסף וכל דור היורדים למצרים מתו ובני ישראל מתרבים בצורה על טבעית. מלך חדש קם במצרים, אשר לא הכיר את יוסף. פרעה משעבד את כל בני ישראל לעבדות בבניית ערים חדשות. הוא נותן צו לכל המיילדות העבריות, ביניהן שפרה ופועה, להרוג כל בן זכר. המיילדות לא שומעות לצו של פרעה, שנותן הוראה להשליך כל בן שנולד ליאור.

משה נולד לעמרם ויוכבד משבט לוי והם מצליחים להסתירו במשך 3 חודשים. הם בונים תיבת גומא, אוטמים אותה בחמר וזפת, ומניחים אותה על היאור. מרים האחות הגדולה משגיחה עליו מרחוק. בת פרעה מגיעה להתרחץ ביאור ולפניה רואה את התיבה עם הילד ומחליטה לאמץ אותו לחיקה. מרים מציעה לה מינקת ומביאה את יוכבד. בת פרעה קוראת לילד משה, מאחר שמשתה אותו מהמים, והוא גדל לימים בחצר המלך פרעה. משה גדל ורואה את סבלם הקשה של בני ישראל. הוא רואה איש מצרי מכה איש יהודי, ובשל כך הורג אותו וקובר אותו בחול. ביום השני הוא רואה שני יהודים רבים ומתערב ביניהם, הוא שואל את הרשע מדוע אתה מכה את אחיך היהודי? הרשע עונה לו – מי אתה שתחליט? אולי אתה רוצה להרוג אותי כמו שהרגת את המצרי? השמועה מגיעה לפרעה על המקרה והוא רוצה להרוג את משה שבורח לארץ מדיין שבמדבר ומגיע אחרי מסע ארוך לבאר מים שבמקום. שם הוא פוגש בשבע בנות יתרו, שמגיעות לבאר המים ורועים מגרשים אותן משם. משה מציל אותן מהם ועוזר להן להשקות את הצאן. הוא מוזמן להתארח בבית יתרו ומתחתן עם בתו ציפורה. ציפורה יולדת למשה את גרשום ואליעזר.

מלך מצרים מת ובני ישראל זועקים לעזרה מאלוקים. אלוקים זכר את הברית עם אברהם, יצחק ויעקב. משה מתקרב לסנה בוער ואלוקים קורא למשה מהסנה להשיל את נעליו מעל רגליו כי המקום עליו הוא עומד – אדמת קודש היא. אלוקים מספר למשה כי הוא אלוהיו של אברהם, יצחק ויעקב, ומשה מסתיר את פניו מאלוקים. הוא ממנה אותו לשליחות -להוציא את בני ישראל ממצרים. למשה קשה מאוד בהתחלה לקבל את השליחות והוא חושש שלא ישמעו לו. אלוקים מבקש לאסוף את כל הזקנים ולהגיד להם שאלוקים שלח אותו. משה משליך את המקל שלו ארצה, שהופך לנחש, ומכניס את ידו לחיקו והיא יוצאת מצורעת כשלג. משה מתלונן שקשה לו מאוד לדבר ואלוקים מבטיח לו שהוא יכניס לפיו מה לומר וגם אהרון אחיו יעזור בשליחות הזאת. משה מודיע לחותנו יתרו שהוא חוזר למצרים כדי לראות אם אחיו בחיים. יתרו נותן לו מיד את ברכת הדרך לשליחות. אלוקים מספר למשה שאלו שרצו להרגו במצרים מתו והדרך סלולה בפניו. משה לוקח את ציפורה ושני בניו, ויוצא לדרך. בדרך לבית המלון מלאך אלוקים רוצה להרוג את משה. ציפורה לוקחת אבן צור ועורכת לבנה ברית מילה, מורידה את העורלה ובכך מצילה את משה ממוות.

אלוקים מתגלה לאהרון ומבקש ממנו לפגוש את משה בדרך. משה ואהרון אוספים את כל זקני ישראל, מראים להם את האותות והמופתים ומספרים להם על השליחות שלהם ויציאת מצרים והם מאמינים לדבריהם. משה ואהרון מגיעים לבית פרעה ומבקשים ממנו לצאת למדבר שלושה ימים כדי לחגוג את חגם. פרעה מסרב לדברי משה ואהרון ומכביד על בני ישראל את עבודת הפרך. שוטרי בני ישראל מתלוננים בפני פרעה על היד הקשה שהוא הפעיל נגדם וגם בפני משה ואהרון, שבגלל בקשתם לפרעה, הוא הכביד את עבודת הפרך על בני ישראל. אלוקים מבטיח למשה שהוא יוציא את בני ישראל ממצרים ביד חזקה והגאולה קרובה מאוד.

בפרשה מגיע שלב חדש בהיסטוריה היהודית, אחרי שיעקב ובניו מתו – מורשתו של יעקב והמסורת היהודית לא מתה. האמונה באלוקים קיימת ואיתה הברית עם האבות. אלוקים החליט שהגיע הזמן ליציאת מצרים. הזיקה לארץ ישראל נשמרה תמיד במשך הגלות במצרים והגיע הזמן לסיום השיעבוד. לבני ישראל לא היה כוח צבאי להתנגדות או סימנים של משפט ושלטון עצמאי. פרעה החליט בעצת יועציו להחליש, לדכא ולעצור את הריבוי הטבעי של בני ישראל. המצרים ידעו או הבינו שהסיכוי להתנגדות צבאית קלוש. בני ישראל הפכו לכוח עבודה זול שבנה את ערי מצרים. לאלוקים היו תכניות אחרות לבני ישראל. משה הופך להיות הדמות המרכזית אחרי יוסף גדול מנהיגי ישראל. משה מקבל עליו את השליחות ונבחר כאמור עוד בילדותו על ידי אלוקים ומוכשר להיות מנהיג בעל יכולות. משה לא בחר בשליחות הזאת, היא הוטלה עליו על ידי אלוקים עצמו. משה בן 80 שנים כשהחל את שליחותו. המשימה להוציא את בני ישראל ממצרים ולהפוך אותם לאומה חופשית בארצם היא משימה מורכבת מאוד לכל הדעות. בני ישראל נמצאים שנים רבות בתוך עבדות קשה, פיסית ורוחנית. פרעה עצמו ניסה להשמיד את בני ישראל ולא הצליח. מצרים היא מקום טמא של עבודת אלילים. אומנם השעבוד והגזרות פגעו קשה במורל וביכולת של בני ישראל להקשיב לדברי משה, אך אלוהים בכוחו הגדול ובעזרת משה ואהרון, מחדש את הברית עם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב. ארץ ישראל היא נחלת אבותנו ומורשתנו הקיומית לעולם.

הפטרות שמות (ישעיהו פרק כ"ז, ו'-י"ג, פרק כ"ח, א'-י"ג, פרק כ"ט, כ"ב-כ"ג):

הפטרת שמות מתחלקת בין הנביא ישעיה בן אמוץ והנביא ירמיהו בן חלקיהו שעוסקות בהתנהגותו הרעה של עם ישראל בהטיית דין הצדק והמשפט, חיי תענוגות ומותרות של העשירים, עושק דלים ומסכנים, עבודה זרה ובניית מקדשים לעבודת אלילים. התנהגות זאת מחירה פורענות וגלות. אלוקים עמד לצידו של עם ישראל עוד בזמן יציאת מצרים וההליכה במדבר במשך 40 שנים.

הנביא ישעיה חי בתקופת בית ראשון ונחשב תמיד כנביא מרכזי ומשפיע מאוד. היה בעל משפחה, אב לשלושה ילדים. נבואותיו עוסקות בבעיה מוסרית קשה בעם ישראל והיא העבודה הזרה, שתביא על עם ישראל חורבן ועונש על התנהגותו. הנביא רוצה מאוד להציל את העם מהחורבן הצפוי לו בעקבות השחיתות החברתית, העושק, החמס של כל השליטים, הוללות העשירים, עבודת אלילים שנפוצה בכל העם. יש מעניש תורן ואלוקים יעניש ללא רחמים. המלכים טעו בהתנהגותם וגרמו בחולשתם לכניעה מול התנהגות ומעשים נוראיים. ישעיה מוכיח את העם כולו במיוחד על העבודה הזרה, עושק מסכנים, עיוות משפט צדק, הוללות ורדיפה אחרי תענוגות של עשירים, שהביאו לעם חורבן נוראי וגלות.

ישעיהו מנבא לימים הבאים כשעם ישראל יתקן את דרכיו ויחזור לדרך האמונה באלוקים. לעם ישראל שורשים עמוקים בקרקע שלו, אלוקים מעניש את עם ישראל עקב התנהגותו, אך לא ישמיד אותו כפי שהוא משמיד את האויבים, הוא אף נוהג בהם במידת הרחמים. עם ישראל נענש לפי מידת חטאיו. אלוקים לא רוצה עבודה זרה, מזבחות ומקדשים בכל מקום. הוא מבטיח שבירת העבודה הזרה תישאר שוממה, נעזבת ומופקרת בתוך המדבר, שוממה כשהבהמות ירעו במקום ויאכלו את הענפים במקום. נשים שהדליקו נרות לעבודת אלילים יפסיקו לנהוג כך. יתקעו בשופר גדול שיקרא לכל האובדים בגולה לחזור.

הנביא מוכיח את אפרים ויהודה שלא מאמינים לדבריו ולכן תבוא עליהם פורענות. בני שבט אפרים שותים יין ומשתכרים בכל שעות היום. אלוקים ישלח אויב חזק שיגיע בקרוב בגלל החטאים והמכה תהיה כמו זרם מים ששוטף את כל הארץ ומפיל בדרכו כל דבר. הנביא מתאר את ההרס הגדול שיתרחש כפרח שאין לו קיום בכלל. הנביא אומר דברים קשים על העם, שלא מקשיבים לאזהרות הללו. השיכורים הרבים לא יכולים להוציא מפיהם משפט שלם ומדברים כמו תינוקות קטנים. הם חסרי דעה ובינה ובמקום לבטוח בכוחו של אלוקים, כולם רוצים לעשות ברית עם האויבים שיתנו להם ביטחון. אלוקים רוצה מעם ישראל מערכת יחסים אמיתית. יחסי אלוקים ועם ישראל הגיעו למשבר.

ירמיהו פרק א', א'-י"א, פרק ב', א'-ג':

ירמיהו בן חילקיהו הכהן התחיל את נבואתו בזמנו של יאשיהו מלך יהודה. הוא המשיך להתנבא עוד אחרי חורבן בית ראשון בתקופה של 40 שנים. גם ירמיהו הנביא מוכיח את כל עם ישראל על עבודה זרה, שפיכות דמים, אהבת בצע והטיית משפט צדק. הנביא לא התחתן מעולם ולא היו לו ילדים מתוך בחירה אישית. המצב המוסרי והחברתי בעם ישראל היה רע מאוד. ירמיהו התלונן מאוד שהעם לא שומע את דבריו. הוא חזה את עונש הגלות שיתרחש בעם ישראל. הנביא מדבר דברים קשים כלפי העם. אלוקים בחר בירמיהו לנביא עוד כשהיה בבטן אימו. הוא אומר לו שלא יפחד להגיד את דבריו מפני שהוא יהיה איתו תמיד ויציל אותו מכל שונאיו. ירמיהו הנביא מקבל מאלוקים את ברכת הדרך לנבואותיו. היעדר כשרון בדיבור או הגיל הצעיר לא ימנעו ממנו למלא את התפקיד שאלוקים הטיל עליו. הנביא יקבל כוחות לעקור, לשבור, להרוס וגם לנטוע ולבנות. הכוח שהנביא יקבל מאלוקים יהיה גדול מאוד על מנת להעביר את דבריו לעם.

אלוקים מראה לירמיהו מקל שקד וסיר נפוח כדי להמחיש את הכוח שהוא יקבל על מנת לספר לעם על הגזירות הקשות. הרעה תפתח מצפון על כל תושבי הארץ כדי להענישם על התנהגותם בעזרת עמים אחרים. אלוקים אומר לנביא להתחזק כמו גיבור מלחמה ללא פחד ויראה, מפני שאלוקים שומר עליו ומי שיתנגד לו בכוח לא יצליח לגבור עליו.

אלוקים זוכר את הימים בהם עם ישראל הלך בדרכיו לאחר יציאת מצרים. שררו יחסי אהבה ואמונה באותה תקופה. בהמשך הדרך עם ישראל עזב את הדרך הזאת ולכן יגיע עונש על מעשיהם הרעים. עם ישראל התרחק מאוד מאלוקים שאהב אותם, אך הם הפכו לכפויי טובה. הנביא ירמיהו מביע צער גדול, רגשות כבדים ומרירות על הגלות, ההרס והחורבן על התנהגות זו.  הנביא רואה אחרי הגלות עתיד חדש לעם ישראל כשהעם ישוב לארצו. העם יחזור בתשובה ואלוקים יחזיר לארץ את שרידי העם ותהיה ברית חדשה שלא תופר עוד לעולם. ירמיהו רואה את תקומת עם ישראל בארצו.

סיכום:

עם ישראל באותה תקופה עזב את דרך אלוקים ופנה לעבודה זרה. לא התקיים משפט צדק, העשירים עשקו את המסכנים והמצב החברתי היה מושחת וחסר תקנה. הנביאים תפקידם היה להוכיח את העם על התנהגותם. אולם, העם לא שמע לדבריהם הקשים של הנביאים, שסיכנו בנבואתם ובשליחות האלוהית את חייהם. העונש לעם היה גלות וחורבן במשך שנים. הנביאים לא איבדו תקווה מעולם והאמינו בחזרה לדרך הישר, האמונה והצדק. הגלות הייתה ארוכה, אלוקים ברחמיו הגדולים לא השמיד את עם ישראל.

פרשה זו נכתבה לזכר יהודה אלפרין זצ"ל, שנפטר השבוע. יהודה היה מורה רוחני, צדיק, מרצה דגול, בעל ידע נרחב שהאיר את דרכי להבנה עמוקה מהי מולדת ומורשת יהודית אמיתית, ממנו למדתי את המושג "ואהבת לרעך כמוך", על פיו אני נוהג בכל יום ויום.

להערות, הארות, ניתן ליצור קשר עם הכותב דוד שחר- 053-6000434