כשאת בהריון בא לך לאכול הכל, כל הזמן, ומי שיעז להעיר לך על זה כנראה שתאכלי גם אותו. ניסיתי להקפיד על תזונה בריאה אבל מודה, מדי פעם נפלתי על מגשי פיצה פה ושם, וכמה טון מתוקים - ממש בקטנה רק בשביל לוודא שהבייבי שלי זז מספיק וכיף לו. בדיעבד כנראה שאכלתי ביום אחד כמות קלוריות שאפריקאי אוכל בשנה. פיל אפריקאי.

יחד עם זאת בסתר לבי, ממש רציתי להשתייך לקטגוריית המזליסטיות - אלה שלא משמינות בהריון וחוזרות לביקיני יותר מהר ממה שלקח לך לקרוא את המשפט האחרון. מהר מאוד התנפצו אשליותיי והבנתי שהגיע הזמן לחזור לשגרת אימונים כלשהי ברגע הראשון שאפשר. רופאים ויודעי דבר ביקשו ממני ממש יפה ל-א! להתאמן ולחכות 6 שבועות עד שהאיברים יחזרו למקום שלהם. לא יודעת אם כולם חזרו, לפעמים זה נראה שחלקם עדיין בטיול. (הכבד היה אבוד עוד הרבה לפני כן).

הציפייה נראתה כמו נצח, עד שלבסוף זה היה חזק ממני ועליתי על ההליכון רק בשביל ההרגשה הטובה. לאט לאט ניסיתי גם לשלב תרגילים שאמורים להיות ממש יעילים ומחטבים.. אבל ככל שניסיתי להתמיד יותר, חוויית החזרה לכושר הזכירה  לי קצת את  משחקי הכס - 50 דקות כל פרק, בא לך לדלג על המשעמם ובסוף רק מוות חולף לך מול העיניים.

בכלל חדר כושר כשלעצמו הוא מקום מביך לכל מי שלא בעניינים. אין לך מושג מה עושים עם כל מכשיר, המשקולות איכשהו תמיד בבעלותם של המתאמנים הכבדים ואת מוצאת את עצמך נדחקת לגזרת האופניים וההליכונים. גם שם החיים לא בדיוק פיקניק ובעיני הנושא הזה דורש בדיקה - לא ייתכן שנשים שילדו לפני 5 דקות יצטרכו לרוץ לצד הכוסיות שנולדו לפני 5 דקות. זה ממש לא כוחות.

בינתיים למזלי הגשם גשם מטפטף חזר אלינו, ואתו עוד קצת זמן חסד לנשים כמוני, שעדיין לא עשו סולחה עם הגופיות ו/או הכינו את גופן לקיץ. אז אחרי כל הדיבורים - הורדתי 200 גרם השבוע, לא בטוח שזה קשור לספורט :) אבל למי אכפת אלון מת עליי בכל משקל.


שיהיה לכולנו בהצלחה!