בדרך כלל בחגים, מתעוררת בי נוסטלגיה ודחף להתבונן אחורה ולראות מה עוללתי השנה. מעין נקודות ציון שבהן אפשר לקחת הפסקה מהמשימות והשגרה, ולהעמיק את הדיאלוג הפנימי על החיים ועל האופן שבו אני חווה אותם. והנה, אווירת חג באוויר ונדמה שלפסח יש טיימינג מושלם להגיע בכל שנה כמו משב רוח מרענן, בדיוק בשלב שבו הלב זקוק לשינוי.

השבוע בניגוד לשבועות הקודמים החלטתי לקפוץ על ההזדמנות שמדובר בחג החירות, להיפתח קצת יותר ולכתוב פריסטייל על הדברים שבדרך כלל יורדים בעריכה. זה לא דבר פשוט, לפחות עבורי להניח את הציניות בצד ובמקום להביא לידי ביטוי את המקום החבוי יותר והאמוציונלי, לשתף במחשבות פרטיות ולנסות להביא את האותנטיות שלי לבלוג.

 

אולי רבים מכירים אותי בתור אחת עם חיבור אקלקטי במיוחד לדת ולמסורת, אבל הפעם דווקא הכל מתחבר לי. בתוך תקופה שכולה מהפך אחד גדול החג הזה מסמל עבורי דווקא את הקבוע - את המשפחה שתמיד שם ומהווה את העוגן הכי יציב שיש לנו בחיים, את הרגעים המוגדרים האלה שבהם עוזבים הכל ויושבים מסביב לשולחן חג, כדי לשמוח ולהיות בחברת אנשים יקרים ואוהבים. בהחלט קונפורמיות שאני יכולה לחיות אתה.

עם כל המחשבות על המשפחה מתעוררות גם תהיות על ההורות - תהיות שאני עומדת מולן מדי יום. מתוך ניסיון לבחון את המקום החדש הזה, אני מזהה כאן תהליך של משהו שהוא מאוד משמעותי וגדול בעיני. לאט לאט החוויה האימהית מלמדת אותי להניח בצד את עצמי כמו שהכרתי ולצאת למסע חדש של התפתחות בוגרת יותר, מכילה יותר ובעיקר מוכנות לפנות מקום לרצונו של אדם אחר. מוכנות לחוות אהבה חדשה טהורה ומטלטלת כפי שמעולם לא הכרתי.

אז לחג הקרוב אאחל לכולנו פשוט לשמוח בחלקינו, להעריך את כל המובן מאליו, להתבונן על המציאות מתוך רצון לגדול ולהתפתח. להבין שאין דבר כזה הכל כלול בתכנית של אלוהים, וכנראה שכל אחד מקבל את המינון המדויק של הטוב ושל הרע שאתו יוכל להתמודד. לקבל ולאחוז בכל הכלים שהחיים מעניקים לנו כדי להיות הגרסה הטובה יותר של מי שאנו בוחרים להיות. שיהיה חג שמח!