יער רמות הוא שריד ליערות הגדולים שניטעו מסביב לירושלים ויצרו חגורה ירוקה סביב הבירה. חלק מהיער ניטע עוד לפני מלחמת ששת הימים והוא נושק לקו הירוק, שעבר בימים ההם מעט מצפון לגן הקיפוד. אחרי מלחמת ששת הימים (1967) נטעה קק"ל ביער עצים נוספים. היער חשוב בפני עצמו כאתר טבע עירוני רחב ידיים, ונודע לו משנה חשיבות כנתיב גישה ירוק לעמק הארזים.

שכונת רמות, או בשמה הרשמי רמות אלון, נוסדה מיד אחרי מלחמת ששת הימים. במשך השנים הפכה לשכונה הגדולה בירושלים, ומתגוררים בה יותר מ-50 אלף תושבים. שם השכונה נגזר מהרמה הסמוכה, עירו של שמואל הנביא (הרמתי). מאוחר יותר נוסף לשכונה השם "אלון", להנצחת יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ושר בממשלות ישראל. 
מדרום לשכונה, לאורך דרך החורש, הקימה עיריית ירושלים את גן הקיפוד – גן רחב ידיים ובו מדשאות, מגרשי ספורט ומתקני שעשועים, אחד מהם בדמותו של קיפוד. גן הקיפוד הוא נקודת המוצא לשבילי הטיול ביער רמות. בימים אלה שוקדים קק"ל והרשות לפיתוח ירושלים על תכנונו והקמתו של שביל נוח שיחבר את שכונת רמות ואת יער רמות למערכת השבילים של פארק ירושלים. השביל יהיה מיועד להולכי רגל, לרוכבי אופניים ולמשפחות עם עגלות ילדים.

בשני העשורים האחרונים רקמו גורמים אחדים תכניות רבות לבניית שכונה חדשה על חשבונו של היער, אבל תושבי רמות לא הסכימו לוותר על חלקת האלוהים שלהם. הם הקימו את עמותת רמות למען הסביבה ומנהלים באמצעותה מאבק אדיר למען שימורו של יער רמות כשטח פתוח. העמותה עוסקת גם בחינוך סביבתי, במִחזור פסולת ובארגון אירועים ביער. "מי שרוצה לנהל מאבק מוצלח לשמירה על הסביבה, מוזמן ללמוד מהעמותה", אומר גידי בשן, רכז קהילה ויער של קק"ל באזור ההר. אכן, קרן קימת לישראל הצטרפה לתושבי השכונה ומסייעת להם במאבקם. 
"התחלנו במאבק לפני כ-20 שנה", אומרת הילרי הרצברגר מעמותת רמות למען הסביבה. "התכניות לבניית שכונה חדשה השתנו כל הזמן. דבר אחד נשאר קבוע: תמיד על חשבון היער. אנחנו מאמינים שלציבור יש כוח, ולא ניתן לאחרים להחליט עבורנו".
המאבק התנהל באופן מושכל, מגוּבֶּה בחוות דעת של אנשי מקצוע מהשורה הראשונה. כבר לפני 20 שנה ביצעו ד"ר תמר אחירון פרומקין וד"ר רון פרומקין סקר אקולוגי שקבע כי ביער מתקיים מגוון ביולוגי רב של צמחים ובעלי חיים. בין השאר משוטטות ביער כמה להקות צבאים, ורק ביש מזל יטייל בו מבלי להיתקל בכמה מהצבאים שחיים בו.  
במסגרת המאבק הוכיחה העמותה באמצעות מסמכים וחוות דעת שעתודות הקרקע בירושלים ואף בשכונת רמות יכולות לענות על צורכי הבינוי מבלי לפגוע ביער. העמותה הקימה קואליציה של גופים ירוקים ובהם קק"ל, החברה להקמת הטבע, המינהל הקהילתי רמות אלון וארגונים נוספים.  
העמותה הגישה כ-11 אלף התנגדויות (!) לתכנית הבינוי בגלגולה האחרון, ובכלל זה התנגדויות של אנשי מקצוע מוערכים בתחומי האקולוגיה, הכלכלה והגיאוגרפיה. במארס 2016, לאחר יום אחד של הקשבה להתנגדויות, הבין החוקר שמינתה הוותמ"ל (הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור) כי נפלו פגמים בהליכי התכניות לבינוי והחזיר את התכנית לוועדה לתכנון של עיריית ירושלים, וזו הגישה אף היא התנגדות לבנייה ביער רמות. 
העמותה, קק"ל והמינהל הקהילתי רמות אלון הגישו תכנית אלטרנטיבית לפיתוח פארק יער קהילתי רמות ומצפה נפתוח. התכנית הופקדה בוועדה המחוזית ולאחר ששבה למסלול התכנון הרגיל בירושלים, הביע ראש העיר בוועדה המקומית את רצונו להצטרף כיזם לתכנית. "ממש לאחרונה היה ראש עיריית ירושלים אמור לחתום על התכנית של קק"ל לפיתוח היער", אומרת הרצברגר. "אנחנו מודים לו על התנגדותו לתכניות הבינוי ועל הבעת הרצון לצרף את עיריית ירושלים, אבל מחכים בקוצר רוח לחתימתו". 

טיול בשבילי יער רמות

ביער רמות מסומנים שני שבילי טיול מעגליים – שביל מצפה נפתוח (סימון שחור) ושביל הצבאים (סימון אדום). נקודת היציאה הנוחה לשני השבילים העוברים ביער רמות היא גן הקיפוד. הגן נקרא על שם מתקן שעשועים נחמד לילדים בדמותו של קיפוד. בצד הגן, בצל עצי מחט, נמצא חניון יער רמות. שני השבילים שבים לגן הקיפוד. 
אורכו של שביל מצפה נפתוח הוא כ-1.5 ק"מ. אורכו של שביל הצבאים הוא כ-2.5 ק"מ. תחילה צועדים בתוואי משותף לשני השבילים עד למקום שבו הם מתפצלים. 

קטע שביל המשותף

מיד ביציאה מהגן מוצב שלט מבואה של קק"ל ובו מפת מסלולי היער. לאחר כ-50 מ' מגיעים לדרך מסומנת בכחול. פנייה שמאלה מובילה למסלול הטיילת. אנו נפנה ימינה ואחרי כמה צעדים נגלה משמאל שתי כיפות המזכירות קברי שיח' מהסוג הקיים בהרי יהודה. זוהי יצירת האמנות "תגין למקום" שיצרו תלמידות בית הספר אור תורה, בהנחיית האמן אשר דהן. כוונת התלמידות הייתה ליצור קשר של משמעות בין הסביבה לתרבות העתיקה. 
מימין לדרך ניצב גזע איקליפטוס מפוסל, גם הוא מעשה תלמידות אותו בית ספר, הפעם בהנחייתו של האמן אמיר באומפלד. התלמידות גילפו בעץ מוטיבים המשקפים אחדות ושלום בין האדם לטבע ובין אדם לאדם. 
לאחר כ-100 מ' נוספים מגיעים שוב לצומת שבו פוגשים שביל ירוק הפונה שמאלה. לפני שצועדים בו, כדאי לפנות ימינה, לצעוד כ-200 מ' ולרדת במדרון לגן התנ"ך. אחרי הביקור בגן התנ"ך נשוב לצומת ונמשיך היישר לפנים בשביל "הירוק" עוד כ-100 מ' כדי לפגוש שביל מסומן שחור העולה לראש מצפה נפתוח. 
זוהי נקודת הפיצול, והיא משולטת בשלטים בעלי רקע צהוב, סגנון השילוט של פארק ירושלים. מכאן מתפצלים השביל הארוך (מסומן ירוק) והשביל הקצר (מסומן שחור). בימים אלה שוקדים קק"ל והרשות לפיתוח ירושלים על התכנון וההקמה של שביל נוח שיתחיל כאן ויחבר את שכונת רמות עם מערכת השבילים של פארק ירושלים. השביל יהיה מיועד להולכי רגל, לרוכבי אופניים ואף למשפחות עם עגלות ילדים. עד אז נטייל בשבילים המתוארים להלן:

השביל הקצר. שביל מצפה נפתוח

השביל עולה ביער דליל שנטעה קק"ל ומגיע חיש קל לראש ההר (707 מ' מעל פני הים). שיטוט בפסגה חושף את נופי הכפר ליפתא (נפתוח) ואת השכונות הצפוניות של ירושלים ובהן גבעת שאול, הר חוצבים, פסגת זאב ונבי סמואל. השביל סובב את פסגת ההר ושב לנקודת המוצא. 

השביל הארוך. שביל הצבאים

מנקודת הפיצול יורד שביל הצבאים ימינה במורד המוביל לעמק הארזים (סימון ירוק). העמק נראה במלוא תפארתו. גשר הרכבת של המסילה החדשה לירושלים חוצה את העמק מצד לצד. מימין לשביל נטוע כרם עצי זית חדש יחסית בשטחי טרסות. הכרם אינו נראה מטופח. העצים הנטועים בו משתלבים היטב עם הטבע של יער רמות. 
לאחר כ-300 מ' השביל מגיע לחניון טורצ'ינר, חניון שהציבה קק"ל בצל עצי היער. החניון נקרא על שמה של משפחת טורצ'ינר (טור סיני), שנטעה בשנות ה-50 של המאה ה-20 מטעי פרי בעמק הארזים ובמורדות הצפוניים של מצפה נפתוח. מהמפעל הזה נותרה בימינו רק החווה שליד החניון, העוסקת בגידולים אורגניים. 
החניון הוא צומת שבילים נוסף. אפשר לרדת מכאן היישר לעמק הארזים (סימון ירוק), אך שביל הצבאים שלנו (סימון אדום) עובר לצד החניון ועולה בדרך הסלולה שבשולי היער הנטוע במדרון המערבי של מצפה נפתוח. בתי הכפר ליפתא וכביש 1 שמעבר לעמק הארזים נראים מכאן היטב. 
שביל הצבאים מאגף את המורדות הנמוכים של מצפה נפתוח. כאן יש סיכוי רב מאוד לצפות בצבאים. השביל עובר שוב בין כרמים של עצי זית שנראים נטושים ומגיע לשביל הטיילת (סימון כחול) לרגלי שכונת רמות. כאן פונים שמאלה ומגיעים חיש קל בין עצי היער לנקודת המוצא. 

תמונה: יוסי זמיר