כ-180 תלמידי שכבת י"א בתיכון בויאר בירושלם, העפילו לארבעה ימים לרמת הגולן ויצאו למסע שכולו לקיחת אחריות חברתית ולאומית, "טיול משמעותי" בהדרכת מדרשת הגולן. כחלק מאחריות זו, נערכו התלמידים למסע חודש מראש, וחילקו ביניהם משימות למהלכו. הם התחלקו בכיתות לוועדות, לקחו על עצמם תפקידים ויצרו צוותים של ארוחות, הדרכות, העמסת תיקים וניקיון, הכל כחלק מלמידת האחריות.

המסע החינוכי, שבעיקרו מחליף את הטיול השנתי המסורתי, אינו טיול רגיל אלא חוויה עוצמתית ומשותפת עבור התלמידים כיחידים וככיתה, בה הם נחשפים לשאלות המעסיקות אותם בחיי היום-יום ולא תמיד זוכות למענה. בהתאם לתוכנית שנבנתה עבור התיכון, המסע נערך בנושא 70 שנות הישגים למדינת ישראל. בכל יום מימות המסע, עסקו התלמידים במעגלי אחריות שונים בחייהם, החל מהמעגל האישי ועד המעגל הלאומי. במהלך כל יום מתקיימות סדנאות ומעגלי שיח בהם משתתפים התלמידים באופן פעיל ומעבדים את מה שחוו.

היום הראשון למסע היווה נקודת מעבר ושינויי אווירה עבור התלמידים. היום עסק בהיבט האחריות האישית של כל תלמיד ותלמיד, בהתמודדות עם קשיים, שאיפות, גבולות והצלחות. במהלך היום התנדבו התלמידים יחד עם ארגון 'השומר החדש', פרצו שבילים ותיקנו גדרות מתוך הבנה ואחריות שגם אם לא רואים מיד תוצר אתה מבין שזה חשוב. לאחר מכן, דיברו מעט על האחריות הלאומית וביקרו התלמידים בבית הקברות בנהלל, שם פגשו בסיפורן של דמויות שקשורות ב-70 שנות הצלחה למדינה, בהן אילן ואסף רמון, אסי דיין, חנה מייזל שוחט ועוד.

בערב ישנו התלמידים בחניון נחל יהודיה, שם כפעולת גיבוש בישלו ארוחת ערב יחד וסיכמו את היום. אלמוג ממן, תלמידת י"א 4 סיפרה: "באחת הפעילויות ישבנו כל אחד עם עצמו וניסינו לענות על שאלות כמו 'מה הייתי משנה בעצמי', 'מה הייתי אוהב', שאלות משמעותיות וקשות. לא ידעתי לענות על אף שאלה שם וזה גרם לי להבין שאני לא יודעת על עצמי כלום, זה משהו ששינה אותי. עכשיו אני לא אמשיך להתעלם מהשאלות האלו אלא אפתור אותן, ואני חושבת שהרבה הרגישו ככה".

ביום השני צעדו התלמידים בנחל זוויתן עד בריכת המשושים, שם דיברו על כוחם של המים מול הטיפה הבודדת, והתחברו לנושא היום, אשר עמד בסימן מקומו של הפרט בתוך קבוצה או כיתה ועל האחריות שיש לכל אחד בתוך הקבוצה להניע דברים, לעזור ולשנות. אחרי שעסקו במהלך המסע בעצמם ובמעגל האחריות החברתי, יצאו התלמידים ביום השלישי לחלק המשמעותי ביותר, בעקבות מעגל האחריות הלאומית והישראליות.

בסיום המסע אלמוג סיכמה: "אני חוזרת אחרת הביתה, לכיתה ולבית הספר. בתחילת המסע היינו חבורה סגורה של החברה' שגרים בפנימייה, 'הפנימיסטים', ולא רצינו לטייל עם האחרים, אבל כשעשינו את המסלול עם הקבוצה ואת כל הפעילויות ביחד, והכרנו יותר, משהו השתנה. ביום למחרת באנו בגישה שונה, ואמרתי לעצמי שמכאן אני אחזור אחרת, זה באמת היה משהו ששינה אותי. הכיתה אותה כיתה אבל אני עכשיו מסתכלת עליה אחרת, אני לא רואה רק את הדברים הרעים, אלא את החברה' שבאו לשים יד ולעזור. זה דברים שלא רואים כשאתה נמצא בתוך מסגרת של לוח וכיתה, אלא רק כשיוצאים החוצה לשטח".

עופר אשכנזי, מורה לשל"ח שיצא עם השכבה למסע סיכם: "המסע הזה פתח אצל התלמידים חשיבה חדשה לנושאים בוערים כמו גם חוויה של התנסות בדברים חדשים, הם הכינו, בישלו והתארגנו לבד. בכיתה י"ב יש מסורת של סיום תיכון בטיול לאילת, שיוצר מן אקורד סיכום אחרי שבחרו מה יעשו בסיום הלימודים, ולכן דווקא בכיתה י"א יש משמעות למסע משמעותי שכזה. הם מקבלים צו ראשון ומתחילים לחשוב על מכינות ועל שנות שירות, על הדרך בה הם רוצים להמשיך, זה הזמן לגיבוש עצמי". המסע לא מסתיים כאן, הוא ממשיך לעבודה הרבה ולתהליכים החינוכיים שאנו בעיצומם, ואנו מקווים שהאווירה הזו תמשיך ללוות אותנו לאורך השנה".

עודד פורת, המנהל החינוכי של מדרשת הגולן: "סוף תיכון הוא אחד השלבים היותר משמעותיים בחיים. רגע לפני קבלת ההחלטות החשובות, גיוס לצבא ויציאה לחיים מלאה משמעות, המסע מאפשר לתלמידים חיבור לזהות, אחריות ומודעות עצמית וסביבתית. אנו מנסים במעט לעזור לתלמידים למצוא את הכלים הנכונים עבורם, כדי שיעברו תהליך של הפנמה מתמשך לקראת היציאה לחיים".

"המסע החינוכי הוא בעצם אלטרנטיבה פעילה לטיול שנתי", אומר פורת, "הוא מייצג תפיסה חינוכית הרואה בתלמיד שותף ודרך השותפות מעבירה אותו תהליך חינוכי משמעותי ומצמיח. התלמידים עוברים תהליך של מעבר מפאסיביים לאקטיביים. כל תלמיד הופך משומע למשמיע ומצופה למציג".