החופש שקיבלנו תמורת העבר שלנו
15.04.21 / 20:58
הם ציוו לנו את החיים. נתנו לנו את האפשרות לעצמאות לגדילה ולחופש
אני שונאת את היום הזה. יום שלישי, 17:00 בערב, שדרות רוטשילד ואני שונאת את היום הזה.
אני יושבת שם על הספסל אחרי ראיון עבודה שספק אם הבנתי מה המטרה שלו, ספק אם אהבתי את המטרה שלו ובוודאות לא נכחתי בו. לא מפסיקה לחשוב על הערב שמתקרב. ערב שיזכיר לי את האנשים שהכרתי ונהרגו, את ההורים הכואבים ואת הכאב שלנו כעם שכל שנה רק הולך ונהיה גדול יותר ויותר. כולם הולכים מולי בשני כיוונים, כמו נמלים במרדף, ממהרים להספיק. ואני יושבת שם על הספסל ושונאת את היום הזה.
לא הפסקתי לחשוב על כמות האנשים שחלפו על פניי בשדרות רוטשילד. כמות שמנתה בערך את מס׳ הגיבורים שבזכותם אנחנו כאן. במרדף של החיים.
איך תמיד עושים את המעבר הזה? אומרים שרגשות זה משהו שניתן לשנות בשינוי חשיבה קטן, אבל הכפתור הזה מקולקל אצלי כנראה. המעבר חד מידי, השינוי קיצוני מידי והציפייה מאיתנו שנעשה את זה בקלילות קשה מידי.
ובכל זאת.. הוא קורה. הוא קורה כי המשפט ״במותם ציוו לנו את החיים״ הוא לא סתם אמירה נשכחת. הם ציוו לנו את ה-חיים. בה׳ הידיעה. נתנו לנו את האפשרות לעצמאות, לגדילה ולחופש.
וזה משהו שאני הבנתי בחג הכל כך קשה הזה.
כל שיברון, משבר וכאב שעברנו כאנשים בפרט או כעם ככלל בא להביא לנו כנראה בלי שאנחנו מצליחים לשים לב - משהו. משברים מלמדים אותנו בעל כורחנו לפתח עצמאות, לרצות את החופש אבל בהחלט לא לשכוח מה עברנו בשביל כל הטוב הזה.
כשאתמול החברות ואני התארגנו לצאת, וראינו את הזיקוקים מהמרפסת ואת האנשים עם הילדים ביחד שמחים עם ספריי שלג בכל מקום, התרגשנו. כי המשבר שעברנו בשנה האחרונה ביחד כעם העצים את התחושה הזאת עוד יותר. זה היה כלכך שונה, כלכך מיוחד וכלכך מאחד. כי רק ממשברים אפשר להעריך את מה שיש.
ובנימה אופטימית, תודה לכם גיבורים שלנו. אנחנו לא היינו כאן היום אם לא האומץ שלכם, הגבורה שלכם והמסירות שלכם. וחשוב לנו לזכור תמיד - גם אותם גיבורים שעברו את המלחמה ועדיין בחיים, הם עדיין חווים את זמני המלחמה יום יום בחייהם. אז גם להם תודה, תודה על האומץ ועל הנתינה שלכם והלוואי ותדעו רק שלווה ונחת.
עם יקר, חג עצמאות שמח! שנדע מכל משבר להעריך ולהודות על העבר הקשה ואולי גם הטוב.
בזכותו יש לנו את מי שאנחנו היום.
ממני אלייכם עם המון אהבה
שניה
