עמי ותמי

עברו כבר כמעט שבועיים וחצי מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה. שבועיים וחצי ואני עדיין מחפשת אותה. אולי היא כועסת עליי? אולי נעלבה ממני? היא גם הפסיקה לקפוץ לבקר בתקופה האחרונה בלי כל קשר. אני יודעת שאין לי הרבה זמן לאחרונה למפגשים ולאירועם חברתיים ובכל זאת, בכל פעם שהייתה מגיעה אליי הייתי מפנה לה את מלוא תשומת הלב.

כל פגישה איתה הייתה מורגשת בשכל, בלב ובגוף שלי. באותה הפעם ההיא שראיתי אותה לפני שבועיים וחצי, אם לומר את האמת היא נראתה לי קצת אחרת ממה שזכרתי. כאילו פתאום ראיתי אותה באור שונה, הייתה סביבה מין הילה כזאת, של בלתי מושגת כזאת. אולי זה היה הגעגוע שהעצים את ההסתכלות עליה מהצד פתאום? אולי זה ההשלמת פערים שמרגישים אחרי יותר מידי זמן של ריחוק? אולי זה החולי שביקר אצלי במקומה בשבועיים האחרונים והיא פחדה להידבק מהחוסר אנרגיה, חוסר טעם וחוסר ריח?
פעם היינו נפגשות לפחות פעמיים שלוש בשבוע. מפגשים אמנם קצרים אבל מלאי משמעות.

איך מחזירים השראה שהלכה לאיבוד?
בסיפור המוכר של "עמי ותמי" סופר לנו שבשביל לזכור את הדרך הביתה הם פיזרו לאורך השביל שלהם פירורי לחם. מה הם פירורי הלחם שלי כדי שאוכל להזכיר להשראה שלי, שאולי גם על הדרך תוכל לאסוף את היצירתיות שגם אבדה לה עם הזמן בין כל המחסומים שהתווספו אחד אחרי השני כדי שהם יוכלו למצוא את הדרך, שניהם יחד, חזרה הביתה בשלום?
לא. לא טוב פירורי לחם. ראינו איך נגמר הסיפור הזה עם עמי ותמי, לא צריכה או רוצה וילה של ממתקים עם מכשפה שחיה שם ניזונה מקינדר בואנו וסטיות קשות.
אני צריכה חלוקי נחל, כאלה שלא יזוזו מהדרך. כאלה שבחושך גם יאירו את השביל כאלה שלא נכנעות לתנאי מזג האוויר.

אני זוכרת את התקופה שהיינו שלושתנו יחד. הייתי שוטפת כלים והייתם קופצות לביקור, כל סיבוב הכי קטן ברחוב בעיר היה מתמלא בשיחות איתכם וברעיונות גאוניים שלכם. שלא נדבר על טיולים מחוץ לעיר כמו בישוב או סתם איפה שהוא בטבע. כל אדם שפתאום הופיע במהלך היום שלי בין שאני מכירה ובין שלא, אתם לימדתם אותי עליו משהו. היה לי מוסר השכל מכל רגע ביום שלי, הרעיונות לא הפסיקו להתרוצץ לי בראש כמו אנשים בתחנת רכבת - רעיונות עולים לראש ויורדים על המחברת.

אני יודעת שהיום העבודה תופסת יותר מקום ממפעם, אבל היי, בשבילכם תמיד אני אקח הפסקה ותמיד אכניס למערכת. בלי הזמנת מקום מראש ובלי הגבלת זמן. אולי וגם מבטיחה שאם פתאום משתיים תהפכו לשלושה או אפילו ארבעה כי החלטתם שאתם מביאות לפגישה פתאום את החברים שלכם כמו תשוקה, זיכרונות וגם רגשות, אני תמיד אמצא מקום בשבילכם.

אז אני מצטערת שהייתי לא חברה לאחרונה, אבל לכם יש את הגדולה, להיכנס לכל סיטואציה גם כשהיא לא הכי קשורה. עובדה, עזרתם לאנשים לפתח אפליקציות, מכוניות ומטוסים, ספרים וגם שירים. יש כאלה שזכו בזכותכם בפרסים של מפעלי חיים וכאלה שהפטנטים שלהם שינו את העולם.

רגע קטן איתכם, יכול ליצור עולם שלם בתוך יקום שמרגיש ריק משבועיים וחצי בלעדיכם. אז בבקשה מה אני לעומת הכוח שלכם? תחזרו אהובות שלי, אני מתגעגעת אליכם.

ממני אליכם,

שניה