רשימת המשאלות

כשהיינו ילדים, חלמנו כבר להיות גדולים.
שנוכל כבר להתאפר כמו אמא בבוקר, להציל את העולם כמו סופרמן ושיגמרו כבר השיעורי בית.

היינו עומדים מול הנרות, זר פרחים על הראש, אמא ואבא ממול עם מצלמה בידיים, ואנחנו עוצמים עיניים ונושפים הכי חזק שאנחנו יכולים, עם קצת יותר רוק על העוגה מאשר אוויר על הנרות אבל בסדר.

עברו השנים והפכנו גדולים. הגענו לתיכון, וכשהופכים מילד או ילדה לנער או נערה צעירים כל חייך מוקדשים לטהרת ההנאה. בדיקת הגבולות והרצון להיות כבר נערים בוגרים עם יותר עצמאות בערו בנו. ואז גם כשהגענו לתקופת הנוער הבוגרת כל מה שרצינו זה בירה, רישיון ויחס. וכמה שיותר.

אח"כ אנחנו מתבגרים הולכים לשרת את המדינה ולומדים לנהוג בזהירות רבה יותר בכל דבר כי אנחנו יודעים שאפשר גם להיפצע, להישרף בשמש, להשמין, לשבור עצם או את הלב. ואז המשאלה שלך היא לחזור לאותם ימים תמימים שכל מה שרצית בהם זה בסך הכל כוס בירה, בלי שיעורי בית ובלי יותר מידי שאלות.

בתור ילדים וצעירים חלמנו מלא חלומות על העתיד שלנו. איך הוא יראה? מה הוא יכלול? כשהיינו עוצמים את העיניים ונושפים על הנרות הייתה לנו תקווה שבחיי המבוגרים יהיה כייף יותר, עצמאי יותר ומעניין יותר. אבל כשהגענו כבר לגיל הבוגר יותר הבנו שבחיי הילדים דווקא היה כייף יותר, היה לנו פחות דאגת ושבכלל לא צריך שיהיה מעניין כל הזמן. גם שקט לפעמים זה נחמד.

השנים חולפות והמשאלות משתנות, אבל שאלה אחת גדולה תמיד נשארת:
"האם הגשמתי איזה שהוא חלום?"
העניין מתחיל להסתבך כשהתשובה שקופצת היא – ״לא״
והתשובה מסתבכת אף יותר אם אנחנו מבינים שכל מה שחלמנו עליו הוא בכלל חלום של מישהו אחר.

אז הנה אני, עוד מעט חודש לפני היום הולדת שלי ורשימת המשאלות שלי עדיין לא הוגשמה כולה אומנם הגשמתי כמה משאלות בינתיים, אבל הרשימה עוד ארוכה. מה שבטוח זה שהיא גם משתנה. עם הזמן אתה מבין אילו חלומות באמת נאמנים לך ואיזה לא, איזה סביבה תומכת בהם ואיזה לא ומה אתה באמת רוצהומה לא.

העניין הטוב הוא שבשביל להגשים משאלות לא צריך לחכות לעוגה עם נרות כדי להגשים אותם, צריך לעבוד בהם, לרצות בהם (אבל באמת) וכאן התמונה משתנה.

כשחלמתי ששיעורי הבית יסתיימו- זה אכן התגשם, הבית ספר הסתיים אי שם בשנים שעברו תודה לאל אבל השיעור הגדול תמיד היה. כי האמת היא ששיעורי הבית שלנו לעולם לא מסתיימים ובחיים הבוגרים כדאי שנדאג הפעם לא להעתיק מהחבר בכיסא ליד.

אין בשיעורי בית האלה ציון בסוף ההגשה, הם מתחדשים כל יום והיחיד שנותן עליהם ציון הוא את/ה.

לעבוד ברשימת המשאלות שלנו זאת עבודה קשה, הרבה פעמים גם אנחנו לא אוהבים את התוצאה אבל מה שנחמד זה שתמיד אפשר לעבור למשאלה הבאה.

מה אני מאחלת לעצמי לא רק לשנה הבאה, אלא גם ליום המחר. אולי מה שיש לי כבר היום טוב לי מספיק בשביל שפשוט אגיד "תודה"?. ואולי משאלה אחת פשוטה כזאת שתתן לי קצת יותר שלווה.

היום יצא לי לדבר עם מוכר אחד והוא איחל לי:
"הלוואי וכל יום תסתכלי על המראה ותהי מאושרת ובריאה, יותר מזה לבקש זה כבר חוצפה".

אז אותה ילדה ונערה שחלמה תמיד להיות בוגרת יותר, עצמאית יותר וחופשיה יותר מבינה שחייהם של הבוגרים אכן מלאים בחופש ועצמאיות, אבל זה לא אומר שזה מוריד ממך אחריות לעבוד כל יום על המשאלות שלך. ושאולי משאלות קטנות דווקא יכולות להביא איתן חלומות גדולים.

לבינתיים אפשר להתחיל בלהיות בריאים ומאושרים.
ממני אליכם עם המון אהבה והערכה,
שניה.