רחוב בירושלים על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'

טקס חנוכת רחוב על שם ישעיהו ליבוביץ' ז"ל יתקיים היום (ראשון), בתאריך ה-24.8.14, בשעה 17:00 בגבעת רם.

ראש העיר ירושלים ניר ברקת יחנוך רחוב על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל (1903- 1994), מגדולי הוגי הדעות במאה ה-20, מדען רב תחומי במדעי הטבע, החברה וההגות היהודית באוניברסיטה העברית ועורך האנציקלופדיה העברית.

בטקס יישאו דברים ראש העיר ניר ברקת, נשיא האוניברסיטה העברית פרופסור מנחם בן ששון. כמו כן יישא דברים מטעם המשפחה יוחאי עופרן הנכד של פרופסור ליבוביץ'.

במהלך הטקס יעניק ראש העיר ברקת את שלט הרחוב ממוסגר לבני משפחתו של ליבוביץ' ויוסר הלוט משלט הרחוב.

ראש העיר ניר ברקת "כשהייתי סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית היה קורס אחד שהיה אהוב עלי במיוחד, "הפילוסופיה של הביולוגיה". המרצה היה לא פחות מפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל ובשל כך עד היום אני זוכר כמעט את כל תוכנו של הקורס המרתק ואת דרך ההוראה הייחודית לו. לפני כשנה, אישרה מועצת העיר החלטה לקריאת רחוב על שמו ובקרוב נקיים טקס עם משפחתו ומוקירו במקום שנבחר להנצחתו. פרופ' ליבוביץ נחשב לבולט שבין הוגי הדעות במאה ה-20, מדען רב תחומי במדעי הטבע ובביוכימיה, הוא שימש כעורך האנציקלופדיה העברית וכפרופסור באוניברסיטה העברית. בשל היותו איש אקדמיה ומדעים הוחלט כי הרחוב על שמו ייקרא בגבעת רם".

ישעיהו ליבוביץ נולד בריגה, לטוויה, ב-1903, למשפחה דתית. בן 16 נמלט עם משפחתו לברלין. אחרי שסיים את לימודי הכימיה באוניברסיטת ברלין, למד רפואה באוניברסיטאות קלן ובאזל. ב-1934 עלה לארץ והצטרף לסגל המורים באוניברסיטה העברית. הוא לימד כימיה, נוירופיסיולוגיה ופילוסופיה של המדע ושימש שנים ארוכות מרצה אורח באוניברסיטת חיפה, שם לימד מחשבת ישראל. כן היה עורך ראשי של האנציקלופדיה העברית וחיבר ערכים רבים בה.

ליבוביץ זכה להכרה כאחד מגדולי ההוגים היהודים בדור האחרון. בתפיסתו את היהדות נקט עמדה אמפיריציסטית הרואה באורח החיים של קיום תורה ומצוות את עיקרה של הדת, וסוגיות אמוניות ורעיוניות טפלות לו. ליבוביץ בלט במלחמתו העקבית להפרדת הדת מהמדינה, ובקריאתו להכרה במלחמת התרבות המתנהלת בין דתיים לחילוניים.

לצד עיסוקיו האקדמיים היה ליבוביץ פעיל בזירה הציבורית – החל ב"צעירי המזרחי" בגרמניה, דרך סיעת "העובד הדתי" בהסתדרות, שהיה בין מקימיה ועמד בראשה, חבר ב"הגנה" וקצין בצה"ל, ועבור למנהיגות בארגוני אופוזיציה בולטים – "שורת המתנדבים" שלחמה בשחיתות השלטון בראשית שנות ה-50, תנועת "המשטר החדש" בראשית שנות ה-60 שתבעה רפורמות בסדרי השלטון, "הוועד לפירוז גרעיני", גם כן בראשית שנות ה-60 ומאז מלחמת ששת הימים התייצב בראש התובעים נסיגה מהשטחים הכבושים והיה מורה דרך לתנועות המחאה שקמו בצד השמאלי של המפה הפוליטית.

ליבוביץ היה מרצה פופולרי מאוד, בתחומי המדע, החברה וההגות היהודית: הרצאותיו משכו קהל רב, הן בחוגי בית, באולמות בעיר וביישובים, ברדיו ובטלוויזיה, זאת לצד פעילות פובליציסטית ענפה שנמשכה כל ימיו בארץ. ב-1990 העניקה לו אוניברסיטת תל אביב תואר ד"ר לשם כבוד, ב-1992 הוענק לו אות "יקיר ירושלים" וב-1993 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חייו – אך הדבר עורר סערה ציבורית עזה ובסופו של דבר הודיע שהוא מוותר על הפרס. 

הוא נפטר בירושלים ב-1994. מאמריו והרצאותיו כמו גם ראיונות עמו קובצו בספרים רבים.