שש שנות מאסר לתושב בית חנינה שהעלים הכנסות של 20 מיליון ש"ח

במסגרת העסק, רכש הנאשם מוניות והכשירן לשימוש. בין היתר, שכר הנאשם זכויות ציבוריות להפעלת מוניות, התקין במוניות מונים, הסדיר רשיונות רכב ודאג לבטח את המוניות.

הנאשם השכיר את המוניות באמצעות העסק לנהגי מוניות שונים, בעבור דמי שכירות שבועית קבועים שקיבלו עובדיו. דמי השכירות נקבעו על פי סוג המונית, ללא קשר לפדיון של הנהגים מעבודתם במונית או לשימוש  אותו עשו הנהגים במונית בפועל. שיטה זו כונתה על ידי הצדדים "פיקס".

חלק מהנהגים אשר שכרו מוניות מהנאשם והיו אמורים לדווח על הכנסותיהם לרשויות המס כעוסקים עצמאיים, רצו להרשם כלפי הרשויות בכזב כשכירים, על מנת להתחמק מדיווח ותשלום מס על הכנסותיהם. הנאש סיפק לאותם נהגים תלושי שכר פיקטיביים ודיווח לרשויות כאילו הוא מעסיק אותם, וזאת בעבור סכום חודשי קבוע, אותו גבו עובדי העסק מן הנהגים. באופן זה יצרו הנאשם והנהגים מצג כוזב כלפי הרשויות, כי הנהגים כביכול עובדים שכירים של הנאשם וכאילו הנאשם משלם להם משכורות. בפועל, הנאש לא שילם לנהגים משכורות ולא העסיק אותם, אלא רק גבה מהם דמי שכירות בעבור המוניות ותשלום נוסף " בעבור תלושי השכר הפיקטיביים.

מהראיות שהוצגו עולה שהיקף הכנסותיו הכולל של הנאשם היה כעשרים מליון ש"ח.

השופט מינטקביץ גזר על הנאשם שש שנות מאסר בפועל וקנס בסך 750,000 ש"ח. בגזר דין נסמך בית המשפט על רציונל הענישה העולה מפסיקת העבר בתחום המיסוי: "הפסיקה קובעת, כי בעבירות מסים יש להחמיר עם העבריינים לשם הרתעה, בשל הקלות שבביצוע העבירות והקושי לאתר מבצעיהן. בפסיקה ניתן דגש על הערך החברתי העומד בבסיס החובה לשלם מסים ולשאת בנטל הכללי ועל הפגיעה החברתית והכלכלית הנגרמת כתוצאה מהן."

תמונה: יונתן סינדל/ flash 90