ממעמקים – כאב השחרור והצמיחה״ - עיריית ירושלים זוכרת ומציינת את יום הזיכרון לשואה ולגבורה

הטקס התקיים ברחבת כיכר ספרא, במעמד ראש העיר ירושלים, משה ליאון, מנכ"ל העירייה איציק לארי, יו"ר ההסתדרות במרחב ירושלים, דני בונפיל, הנהלת העירייה, חברי מועצה, עובדי העירייה, ניצולי שואה ותושבי העיר.

במרכז הטקס, התקיים טקס הדלקת שש אבוקות לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה. כל אבוקה הוקדשה למחנה השמדה אחר ולסיפור אישי של זיכרון ומשמעות, כאשר לצד כל הדלקה הוקרנו שמות המחנות.

ראש העיר, משה ליאון, הדליק את האבוקה הראשונה לזכר מיליון ומאה אלף היהודים שנספו במחנה אושוויץ בירקנאו, ביניהם משפחתו וקהילת יהודי סלוניקי שהובלה להשמדה במקום זה.

דני בונפיל, יו"ר הסתדרות מרחב ירושלים, הדליק את האבוקה השנייה לזכר שמונים אלף היהודים שנספו במחנה מיידנק, ולזכר ששת המיליונים שנרצחו בשואה. חנה קופנהגן, ניצולת שואה ילידת אמסטרדם, הדליקה את האבוקה השלישית לזכר משפחתה שנספתה בסוביבור, בהם הוריה וקרובים נוספים. אסתר ג'נו, בתו של יוסף מיכאלשווילי – לוחם בצבא האדום, הדליקה את האבוקה הרביעית לזכר הנספים מטרבלינקה, ובראשם אביה. מרים סלע, חברת מועצת העיר ירושלים, הדליקה את האבוקה החמישית לזכר סבה וסבתה שנרצחו בבאבי יאר, ולזכר 320 אלף קורבנות מחנה חלמנו. מורדכי שטוקהמר, ניצול שואה יליד בלז'ץ ופנסיונר העירייה, הדליק את האבוקה השישית לזכר אחיו שנספו בסיביר ולזכר 435 אלף היהודים שנרצחו במחנה ההשמדה בלז'ץ.

**בנאומו, אמר ראש העיר משה ליאון:* "בעירנו חיים רבים משורדות ושורדי השואה, ואנו מחויבים – כחברה וכמדינה – לאמץ אל ליבנו ולעטוף בהערכה ובאהבה את כל אלה ששרדו את התופת וממשיכים לפסוע בינינו. עלינו להאזין לסיפורם, להכיל את כאבם, לראות אותם – ולדאוג לכל מחסורם. עם זאת, יש לנו מחויבות נוספת, חשובה לא פחות – להמשיך ולהדהד את מאורעות השואה, ללמוד אותם, לקרוא עליהם, לספר עליהם ליקירינו ולהבטיח כי זיכרון השואה יישאר חי – ולתמיד.

בימים בהם האנטישמיות שוב מרימה את ראשה, כאשר רבים מאחינו בתפוצות חשים איום וסכנה רק משום היותם יהודים, אנחנו חייבים לשוב ולהזכיר לעולם כולו מה עבר העם היהודי. אל מול מכחישי השואה ושונאי ישראל, אל מול מי שגם היום רוצים בהשמדתנו, נעמוד יחד – מאוחדים ומחוזקים מתמיד.

שלא כמו בימיה של מלחמת העולם השנייה, אנחנו ניצבים היום בזכות עצמנו – חזקים ונחושים להבטיח כי לעולם לא עוד. זכינו להקים מדינה אשר לה צבא מפואר, הנשען על כישרונם ומסירותם של בנינו ובנותינו, צבא אשר בשורש קיומו מצויה ההגנה על מדינת ישראל ועם ישראל.

ואף שקמנו כמדינה מאפר המשרפות, ליבנו זוכר תמיד את מי שנותרו שם: את התינוקות הרכים, את הילדים שחיוכם נמחה, את האימהות שבכו בסתר, את הגברים שנורו אל קבר האחים, את הסבים והסבתות שנחנקו בתאי הגזים.

יהי זכרם של ששת המיליונים – אחינו ואחיותינו היקרים – נצור בליבנו ובלב האומה כולה – לעד."

הטקס כלל גם את אמירת הקדיש על ידי ניצול השואה ארנולד וולקובץ, את פרק התהילים שנשא חבר המועצה דור יצחק לוי, ואת תפילת "אל מלא רחמים" מפי החזן שלמה גליק.

בסיום הטקס, הוצגו על המסכים שמותיהם של 59 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי, והקהל נשא תפילה לשובם הביתה, לשלום הלוחמים ולהחלמת הפצועים. הטקס נחתם בשירת "התקווה", כאשר על המסכים הופיע טלאי צהוב שהפך בהדרגה לדגל ישראל – סמל לתקומה מתוך הכאב.