גם אני הייתי שם...
27.04.14 / 21:00
לזכור ולא לשכוח: שלום אורן מנכ"ל רדיו ירושלים דור שני לשואה עם הרהורים וזיכרונות מהבית "תמיד אמרתי שלאבי היו ילדים בשואה עד שהפנמתי שהיו לי אחים שנרצחו בשואה"
לאבא שלי היה מנהג, במהלך ארוחת הערב כמעט בכל ערב לספר על אותה תקופה ,על ילדותו על משפחתו ועל כל מה שקרה במשלוחים ברכבות במחנות הריכוז ובמחנות ההשמדה. כרקע חשוב לספר שכל משפחתו של אבי למעט שני אחיו נרצחו בשואה. אבי היה נשוי לפני השואה לאישה שלא הייתה אימי ולהם היו שני ילדים בן ובת ששניהם נרצחו באושוויץ בירקנאו. תמיד אמרתי שלאבי היו ילדים בשואה עד שהפנמתי שהיו לי אחים שנרצחו בשואה.ולגורל יש הגיון משלו.אני נולדתי באותו תאריך שהם נספו.
וככה גדלתי עם אותם סיפורים איומים, עם הזוועות של ההונגרים, של האוקראינים ויותר מכל עם החייתיות של הנאצים. שמעתי את הסיפורים, הפנמנתי וניסיתי לדמיין מה עבר עליהם- זה היה בלתי אפשרי. בתור ילד חשבתי שזה קרה לכולם שההורים של כולם עברו את זה אבל לא הבנתי למה לאף אחד אין סבא וסבתא לאף אחד מחבריי לא היו סבא וסבתא רק כשגדלתי הבנתי למה.
ומתוך כל הסיפורים חיפשתי את הגאווה את הגבורה ושאלתי שוב ושוב את אבי מה עשה בצבא כשהגיע לארץ. רציתי אבא גיבור, חייל גיבור , אבל לא- אבי הגיע לארץ אחרי הקמת המדינה בגיל שלא מתגייסים כבר לצבא. כילד מאוד התאכזבתי. אבל האם לשרוד את השואה זו לא גבורה? האם לעבור את אושוויץ, ורשה , דכאו ומסעות המוות זו לא גבורה? בתור ילד לא חשבתי ולא הרגשתי ככה. אז התנחמתי בגבורה של הוריי על האונייה " אקסודוס" שאיתה עלו לארץ.
בינואר השנה הצטרפתי למסע הכנסת למחנות ההשמדה. התלבטתי מאוד אם לנסוע לשם תמיד ידעתי שלא אסע לשם מתוך ידיעה ובטחון שיש דברים שחשוב לשמור אותם בזכרון, לא לממש את הזכרון ככה חשבתי ומתברר ( לפחות לגבי עצמי) שצדקתי.
אחרי כל הסיפורים של אבי וחבריו , אחרי כל הספרים שקראתי הסרטים שראיתי המסע לאושוויץ היה אכזבה שלא לומר נפילה. הביתנים המשופצים והמלוקקים, המדרכות המטופחות , הקירות המסויידים נתנו תחושה של ביקור במוזיאון לא אמיתי בזמן שבראשי מתערבלים כל הסיפורים, התמונות הריחות והקולות של הזוועה. הדבר היחיד שהרגשתי שם הייתה בדידות- בדידות עמוקה וזה אולי הדבר היחיד שחיבר אותי לשם, כי מתברר שאי אפשר לשחזר את הזוועה שהייתה שם ולא תמיד כדאי לחזור לעבר , הזכרון יותר חזק. האם אני ממליץ לנסוע לשם? בסופו של דבר כן כי בעוד כמה שנים יישאר רק הזכרון וכבר היום יש רבים שחושבים שלא הייתה שואה.
וכל מי שיסע יהיה סוכן של הזכרון לדורות שיבואו
התמונות מבירקנאו ינואר 2014
