המפקד

בילדותי בימי גן הילדים, לפחות חצי מהבנים התחפשו לכבאים או לשוטרים. בעידן שלפני הטלנובלות והריאליטי, אלה היו הגיבורים שלנו. לאחר אסון התאומים בניו יורק בשנת 2001, גבורתם של הכבאים הפכה לסמל בעולם כולו, ונושא לגל סרטים בהוליווד. לצערנו, גם אצלנו מערך הכיבוי ואנשיו עלו לכותרות בהקשר מצער, כאשר "אסון הכרמל" חשף את התנאים הלא פשוטים בעבודתם של לוחמי האש, ואת הציוד המיושן איתו יצאו לקרב.

במערכת התקבלה החלטה ונשלחתי ליום עם מפקד שירותי הכבאות וההצלה בי-ם. יצאתי לבדוק מי הוא האיש? מי הם הכבאים? האם הגיע ציוד חדיש? ומה השתנה בכלל מאז אסון הכרמל. אם הגעתי למפקדת כיבוי אש י-ם, פגשתי כבאים בעלי אומץ רב ואנושיות חסרת תקדים שבראשם עומד טפסר שמוליק פרידמן.

לא התאפקתי וישר שאלתי את מפקד הכבאות בעיר, טפסר (סא"ל במיל') שמוליק פרידמן, האם האסון בכרמל הוא מבחינת "יום הכיפורים" של מערך הכבאות?
 

"אנשים בציבור נחשפו בבת אחת לתת תנאים של הציוד וכוח האדם שהיה קיים במערך הכיבוי. בדו"ח המבקר אנחנו חלק משני, וכל ההערות הנוגעות אלינו עוסקות באימונים, בהיערכות ובציוד. מבקר המדינה עוד עתיד לפרסם את רשימת המחדלים והאשמים ואני לא רוצה להיכנס לזה, אני יכול להגיד בוודאות שהייתה כאן בעיה חמורה. אין מספיק כבאים, לא היה מספיק ציוד, כל מי שהיה אמון על מניעת דליקות ובמיוחד בטיפול ביערות, לא עשה את עבודתו בצורה הטובה ביותר. גם חשוב להזכיר ששריפת יער שכזאת לא אמורה להתרחש בחודש דצמבר, והיו שם תנאי יובש חריגים שתרמו להתפרצות השריפה."
 

מה אתה זוכר מהיום ההוא?
 

"אנחנו בשריפה בכרמל שלחנו כבר בשעות הצהריים המוקדמות סיוע לחיפה בהחלטה שלי. הם התחילו לבקש תגבור מאזורים רחוקים והייתה לי תחושה לא טובה. הצוות דיווח לי שהשריפה מאוד גדולה וקיימתי התייעצות עם שאר בעלי התפקידים בתחנה והחלטנו על שליחת תגבור נוסף. פחות או יותר בשעה הזאת כבר קיבלנו עדכון על אוטובוס שנלכד שם באש. בסופו של דבר היו למעלה מ - 90 כבאים ירושלמים שנלחמו בשריפה, במוקדים הכי קשים, וחלק גדול מעצירת השריפה נזקף לזכות הכבאים של ירושלים."
 

והלקחים הופקו?
 
"אני מרגיש שמאז השריפה בכרמל יש שינוי גדול מאוד. הנציבות הפכה להיות מקצועית יותר, הרפורמה מתקדמת – הציוד החדש מתחיל להגיע, כבאיות חדשות ומשוכללות נכנסו לשירות ואני בהחלט מקווה שזה ימשיך להתפתח בכיוון הזה. חשוב לי לציין הכבאים, באומץ ליבם ובמקצועיות שלהם – הם אלה שעצרו את השריפה, ולא ה"סופרטאנקר" כמו שכולם חושבים, שלמעשה הגיע הרבה אחרי נקודת השיא של השריפה. היום שיתוף הפעולה השתפר פלאים, בדגש על העבודה של הכוחות בקרקע מול טייסי הכיבוי".

 

שריפה שכזאת יכולה להתרחש בירושלים?
 

"היו הרבה שריפות שלא נגמרו באסון, ופשוט עברו על זה לסדר היום. הייתה כאן שריפה גדולה, ב - 25.7.2010, שריפה שהתחילה סמוך למושב אורה (עין-חינדק) ע"י קבוצת נערים שהציתה קומזיץ והשריפה התפשטה במהירות לכיוון המושבים אורה ועמינדב, השריפה אפילו נכנסה לתוך תחומי בית החולים הדסה עין כרם ושרפה כליל מספר רכבים והכבאים עצרו אותה בשיניים ממש. לדעתי מנענו אסון גדול שאסון הכרמל היה יכול להתגמד לעומתו. יצא לי לדבר לא מזמן עם הטייסים שהשתתפו בכיבוי והם אמרו שהשריפה הייתה גדולה יותר מזאת שהתחוללה בכרמל, ולמרבה המזל הצלחנו לעצור אותה בלי נפגעים. חבל מאוד שזה לא הדליק נורה אדומה כבר אז ,ושהיה צריך לקרות אסון עם אבידות כבדות בנפש כדי שכולם יתעוררו פה. היום החובה שלנו, שירותי הכבאות ואזרחי מדינת ישראל – לדאוג שאסון שכזה לא יקרה שנית ושנעמוד חסרי אונים בלי יכולת לתת תשובה".
 

עבודה בעיר "המורכבת בעולם"
 

טפסר שמוליק פרידמן (44), תושב מודיעין, נשוי ואב לשלושה, בעל תואר שני במנהל עסקים, השתחרר מהצבא בדרגת סגן אלוף לאחר ששימש כמ"פ בצנחנים ובגבעתי, וכקצין אג"מ באוגדת עזה, ושירת כראש מטה מחוז מרכז בפיקוד העורף. מעיד על עצמו ש"לבש מדים מאז גיל 15" בפנימייה צבאית. לאחר 6 חודשים "באזרחות", הגיע לשרת המערך הכבאות.
 

 מה מצאת כשנכנסת לתפקיד?
 

"קודם כל מצאתי כאן אנשים איכותיים. אנשים רציניים, תורמים, עד לאחרונה נעשה עוול לכבאים בארץ מבחינה תדמיתית ושלא בצדק – אנשים חשבו שלהיות כבאי זה להכין שקשוקות ולשחק שש –בש כל היום בתחנה. בירושלים הייתה בעיה קשה, של היעדר מפקד לאורך שנתיים. היו ממלאי מקום שביצעו את תפקידם בצורה מעוררת הערכה והחזיקו את המערכת מתפקדת".
 

איך התמודדת עם כל האינטריגות בין האנשים?
 

"דברים כאלה קיימים בכל מקום, ובמיוחד במקום היררכי. הייתה כאן תופעה חזקה של מחנות ואני לא בא בטענות לכבאים כי כל אחד דואג לעצמו. אני יכול לומר בלב שלם שהצלחתי לשנות את האווירה ואת התרבות הארגונית – מי שמשקיע ומי שנותן יותר לתחנה – ונמצא כמתאים יותר מאחרים – הוא יקודם. עם זאת, מצאתי שבתחומים מסוימים, הוותק כן יהיה הפרמטר שקובע. בגדול – נקבעו קריטריונים נכונים וראויים יותר לקידום מקצועי, וכל נושא המחנות התפרק משמעותית. היום האנשים מבינים שאם הם רוצים להתקדם, הם צריכים לעבוד קשה ולהוכיח את עצמם".
 

כמה אנשים רוצים להתגייס היום למערך כיבוי האש?
 

לאחרונה ביצענו גיוס של מועמדים למזרח העיר, ונבחר אדם אחד מתוך 50 שעברו את המיונים. בסבב שני שעשינו למספר תפקידים, התמודדו 200 אנשים ונבחרו רק ארבעה, אפילו שמבחינת תקנים יכולנו לבחור יותר, פשוט לא הסכמנו להתפשר בקריטריונים ומי שלא עמד באחת מהבחינות הקשות – לא עבר. הנציבות פרסמה מבחר ארצי אליו נגשו קרוב ל-5000 אנשים, מתוכם נבחרו 350. אנחנו בירושלים נקבל פלוס מינוס כ - 20 כבאים חדשים, שימלאו את מכסת התקנים הנוכחית".
 

והמכסה הנוכחית מספקת אותך?
 

במהלך השנה הבאה ישתנו התקנים וברור שהתקן בירושלים אמור לעלות משמעותית. ירושלים כיום היא אחת הערים שאחוז הכבאים בה ביחס לאוכלוסייה הוא מהנמוכים בארץ, מה עוד שבניגוד לערים אחרות בארץ – במקרה חירום אשר נידרש אליו, ייקח יותר זמן לסיוע מבחוץ להגיע אלינו. זאת לא חוכמה רק לקבל כבאים, מאחר ואנחנו צריכים לפתוח תחנות חדשות. כיום יש לנו 6 תחנות בעיר: התחנה הראשית, תחנה במזרח העיר, פסגת זאב, רוממה, הלאום ובגבעת המטוס. זאת לא פריסה מספיק טובה ואנחנו חייבים לפתוח תחנות נוספות בעיר העתיקה, בעטרות ובעין כרם".
 

ירושלים עיר שיכולה להתלקח ברגע, אם זה פיגוע או שריפה וכו'.. אתם ערוכים?
 

"מדובר בעיר שהיא לדעתי המורכבת ביותר בעולם, וכמובן שגם מאתגרת, מבחינה טופוגראפית וגם מבחינת הרכב האוכלוסייה. חסר לי ציוד: עוד רכבי כיבוי, עוד תחנות ועוד אנשים, יש המון מנהרות בעיר,חסר לי מנוף שיוכל לפעול באזור הרכבת הקלה שמהווה אתגר מיוחד בפני עצמו. אנחנו עברנו השתלמויות באירלנד בכל הנוגע להתמודדות עם הרכבת הקלה (שכל קרון בה שוקל 120 טון..) ובנינו "תורת לחימה" שלמה בכל הנוגע אליה".

" בירושלים יש גם לא מעט אתגרים שייחודיים לה: יש מקומות שכבאית לא יכולה להיכנס אליהם, כמו העיר העתיקה והאזורים החרדיים. אנחנו הסבנו "ריינג'רים" וטרקטורונים במיוחד על מנת לתת מענה לאתגר הזה".
 

"אנחנו אגף בעירייה שמציל חיים"
 

עיריית ירושלים היא זאת שממונה על שירותי הכבאות וההצלה, והכבאים הם עובדי עירייה. בשנת 2013 אמורים הכבאים להפוך להיות עובדי מדינה במשרד לביטחון הפנים. בניגוד לשאר האגפים בעירייה, הכבאים מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים. בשריפה שאירעה בבית החולים הדסה עין כרם באישון לילה לפני כשבועיים, פרצה שריפה בבניין הפקולטה לרפואה, והכבאים נדרשו לעלות 5 קומות עם ציוד במשקל עשרות קילוגרמים הלוך וחזור, תוך התמודדות עם חומרים מסוכנים, עד להשתלטות על השריפה. במקרה אחר, מנופאי התעלף על העגורן שלו, והכבאים נדרשו לבצע חילוץ מסובך בגובה של 60 מטרים. ללא ספק, לא מדובר בעוד "עובדי עירייה" מן המניין.
 

כיצד העירייה מתייחסת אליכם?
 

"העירייה מתייחסת אלינו כאל אגף מיוחד, כחלק ממנהל התפעול בראשות ארז לזובר, ומקבלים גיבוי מלא מהמנכ"ל יוסי היימן ומראש העיר ניר ברקת. כשנעשה קיצוץ במרבית האגפים, אנו זכינו לעלייה משמעותית. בתור אגף שמציל חיים, כשיש לנו משהו דחוף שעומד על הפרק, העירייה ידעה לקצר תהליכים ולספק לי את מה שדרוש מהיום למחר. גם עכשיו, כשהעירייה יודעת שאנחנו עתידים להפוך עובדי מדינה, העירייה אישרה לנו בהליך מיוחד לגייס מספר כבאים כעובדי עירייה".
 

הכבאים זוכים לתנאים המגיעים להם לדעתך?
 

"הכבאים מסכנים את חייהם על בסיס יומי. ממוצע האירועים בירושלים עומד על כ - 25 קריאות ליום, ובימי הקיץ זה מגיע עד ל-100 קריאות ביום, קרוב ל-8 אלף אירועים בשנה. כאשר מדובר בשריפות, חילוצים ועוד. מדובר במספרים גבוהים ביחס לממוצע הארצי. כבאי שמגיע לעבודה, קודם כל צריך לתחזק ולטפל בציוד, להתאמן לפי תוכנית, עובר הכשרות וריענונים. כל כבאי הוא "סופרמן קטן", שצריך לדעת להתעסק עם חשמל, להיות נהג רכב, לטפל במעלית, להתמודד עם חומרים מסוכנים, לדעת לטפס ולחץ. הכבאים עובדים מאוד קשה והם בסכנה כל הזמן. ביחס של כבאי אחד לכל 7,500 תושבים – הכבאים בעיר עובדים מאוד קשה, ולדעתי זכאים גם להשתכר יותר".

 

"ערוכים לתת את המענה הטוב ביותר לכל תרחיש"
 

טפסר משה לילי, אחד הקצינים הכי מוערכים בשירותי הכבאות בירושלים ובארץ, מי שהיה בעיני רבים כבאי מצטיין ומדריך מקצועי בקרב רבים מהמשרתים במערך הכיבוי. הורשע בשנת 2010  בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ונשיאה והובלת נשק, לאחר שלפי כתב האישום, היה חייב כספים לגורמים עברייניים בשוק האפור, ובתמורה סייע להם להחביא בתחנת הכיבוי לבנת חבלה ערעורו נידון בימים אלה בבית המשפט השלום בעיר.
 

במידה וטפסר לילי ייצא זכאי במשפט – מקומו בשירותי הכבאות מובטח?
 

"קודם כל אני מאחל לו בהצלחה. אני לא מכיר את האירוע מעבר לפרטים הכללים, אבל אני בהחלט מאחל לו בהצלחה ושייצא זכאי. במידה ואכן יקרה כך, הוא קצין מוערך ואין שום סיבה שלא יחזור לשרת במערך הכיבוי העירוני ואנחנו נשמח לקבל אותו בחזרה".
 

לראשונה מזה עשרות שנים, ישנו קצין ערבי ראשון במערך הכיבוי בעיר.
 

"בכל מזרח העיר (והעיר העתיקה) ישנו מפקד אחד שאחראי על כל האזור. מדובר באכרם משאוושה והוא תחת פיקודי ואנחנו עובדים ביחד. בשריפות אין הבדל בין ערבים ליהודים, אבל מן הסתם בגלל המורכבות והמבנה של מזרח העיר (לחלק מהרחובות אין כלל שמות), אז יותר קל להפעיל שם כבאים בני מיעוטים, אך כמובן שבשריפת גדולות אין הבדל וכולם מתמודדים ועוזרים אחד לשני ביחד. אני יכול לומר שבקרוב יצטרפו אליו עוד קצינים מקרב בני המגזר".
 

איך אתם נערכים לתרחישים הנוגעים לפלסטינים?
 

"אנחנו מכירים את התרחישים ותרגלנו אותם. השתתפנו במשחקי מלחמה והכנו פקודה מאוד מסודרת. בניגוד לארגונים אחרים, המעבר אצלנו משיגרה לחירום הוא מאוד מהיר, תוך עשר דקות גייסנו את כל הכבאים מהבית ואנחנו כבר בשטח. אנחנו ערוכים, ויודעים לקבל תגבור במידת הצורך ממרכז הארץ, תגבור של חיילים, מן הסתם האתגר המרכזי יהיה נוגע יותר לכוחות הביטחון ולא של הכיבוי, אבל אני יודע שאם וכאשר דברים יקרו – אנחנו נהיה ערוכים לתת את המענה הטוב ביותר".
 

כיצד אתה נרגע בסוף יום?
 

"קודם כל אני רגוע. אני יודע שהכבאים בירושלים הם חבורה מקצועית ואיכותית, וכולם עושים את העבודה שלהם בצורה טובה. זה בהחלט תפקיד תובעני ויש עלי המון אחריות אישית. אני חושב כל הזמן איך אני מונע את האירועים לפני שהם קורים, וכמובן שיש המון אירועים אשר פורצים לפתע, בכל שעה ביממה"

"לאחרונה זיהינו בעיה ברחוב החרדי, כאשר נערים מציתים שדות בתור מעשה קונדס. עשינו מהלך שבו נפגשנו עם רבני ומנהיגי הקהילה, והעלינו את המודעות במגזר לנושא, ובהחלט ניתן לראות שדרך הידברות והסברה אפשר לבצע מניעה משמעותית ויעילה".
 

מסר לתושבי ירושלים?
 

"ירושלים בעיניי היא העיר הכי מיוחדת שיש, עיר הנצח של העם היהודי, עיר שמסמלת עבורי את כל מה ומי שאנחנו: היופי והמורכבות ועוד המון דברים. אני באמת אוהב את העיר ואת האנשים החיים בה."

"אני רוצה להגיד לתושבים שהם יכולים להיות גאים ובטוחים בלוחמי האש. מעבר לכך, האזרחים יכולים לעזור לנו מאוד – אני תמיד טוען שה"גורם האנושי" הוא הגורם המכריע לשריפות, ולא מזג האוויר או תאונות מקריות. אם האנשים יבינו את זה, ויבינו שאש זה דבר מסוכן, כמות השריפות תרד דרמטית. בכל יום יש לנו מקרה של עקרת בית השוכחת סיר על הגז, או אדם המבעיר אשפה בשטח פתוח, ומהמקרים הקטנים האלה מתפתחת שריפה גדולה. בחגים ישנה בדרך כלל עלייה של עשרות אחוזים במקרים שכאלה, ואני מבקש מהציבור להיות ערני ואחראי".