פעם כשהיה לי כאב הייתי רצה לרופא, היום? אני פונה ל-NLP

שעה לאחר מכן מצאתי את עצמי שוכבת במיטה עם כאבים משתקים ברגל שמאל.
זה לא היה צירוף מקרים. אני עצמי באותה תקופה עברתי שינויים רבים וכואבים בחיי האישיים, שכללו בין היתר פרידה ועזיבת מקום מגורים. חשתי ללא שורשים, ללא בית קבע, ועכשיו גם הבית של אבי כבר לא יכל להוות מקום מפלט מוכר ובטוח. היה פה כאב רגשי שלא מצא ביטוי ראוי, והועבר אל הגוף.
למזלי, הייתי בדיוק בתחילת קורס NLP ודימיון מודרך, והתחלתי להבין שיש קשר בין הגוף והנפש, ושהכאב ברגל עשוי להיות מסר רגשי במסווה. ההבנה הזו כבר עזרה לי במידת מה להתמודד עם הכאב, ולהבין את המתרחש בתוכי.

בתור אחת שידעה לא מעט כאבים פיזיים נטולי הסבר רפואי ומחלות חוזרות ונשנות בחייה, גילוי עולם ה-NLP והשפעותיו על הרובד הפיזי שינה את חיי, וכמי שראתה את הרופא תדיר בנערותה, סקרן אותי מה חווים ילדים הגדלים מגיל אפס לתוך עולם ה-NLP והדימיון המודרך, וכמה פעמים היו הם אצל הרופא (לעומתי...)
איפה מוצאים ילדים כאלה אתם שואלים? התשובה – במשפחת רטר.
תכירו את ילדי משפחת רטר – יהל (25), נוגה ומעיין (תאומים, 22), קורן (17) ואלה (16). הוריהם, דפנה ואמיר רטר, הינם מייסדי ומנהלי מכללת רטר ללימודי NLP ודימיון מודרך (והיו בתחום עוד לפני שהפכו הורים). לצעירים אלה יש הרבה מה לספר, ואם גם אתם או ילדיכם מתמודדים עם כאבים וחולי לרוב - כדאי שתקראו בעיון.

הדס: "יהל, אולי נתחיל איתך, כי אתה עוסק בתחום שמעמיס מאוד על הגוף ומועד לפציעות רבות"

יהל: "כן. אני אמן קרקס ולכן מתאמן הרבה מאוד. מה שאני לרוב חווה עם הגוף זה שרירים תפוסים ואולי פציעות קלות מהאימונים שלי. באופן תדיר הגב התחתון שלי חווה הרבה מאוד עומס, ולפעמים גם הכתפיים, והצוואר. אני חושב שלגוף שלי יש יכולת לרפא את עצמו בצורה מאוד טובה, ואני מרגיש שדרך ה-NLP ההורים שלנו נתנו לנו את הכלים לחשוב בצורה הזו, שלגוף יש המון דרכים לרפא את עצמו. זה תמיד גרם לי לחשוב שהגוף שלי חזק יותר ממה שאני משער שילדים אחרים חשבו על הגוף שלהם".

הדס: "ואיך בפועל זה עוזר לך, אם נגיד כואבת לך הכתף עכשיו לאחר אימון?"

יהל: "יש לי היכרות טובה עם הגוף שלי, אני יודע איך הגוף שלי מתנהג, קודם כל לתת את התשומת לב לאזור הכואב. כלומר, יש לי את האמונה שאני יכול להשפיע על התהליך הריפוי של הגוף שלי באמצעות המחשבות. כשאני מתמודד עם החלמה מפציעה למשל, הרבה פעמים אני שוכב במיטה לפני שאני נרדם ואני מכוון את המחשבות לאיזור הכואב ומדבר אל הגוף – "אני יודע שיש לך המון כוח לעזור לי להתרפא. אני מבקש שתיתן קצת יותר תשומת לב לאזור הזה שצריך עכשיו חיזוק", וזה באמת עוזר.
לפעמים אני אקשיב לדימיון מודרך בלילה. יש לי גם דימוי ספציפי שהמצאתי ואני משתמש בו הרבה – אני מדמיין שאני במעיינות חמים ששואבים החוצה את כל העומס מהשרירים, וזה עובד לי נהדר כבר שנים.
אבל לפני הכל, הידיעה שהגוף מרפא בעצמו עוזרת לא להילחץ מהכאב, ואם זה משהו שמרגיש לי לא משמעותי, חולשה או כאב שרירי לאחר אימון למשל, אני לא אעשה איתו כלום. אני פשוט אתן לגוף שלי להתמודד איתו, כי אני יודע שהוא מסוגל להחלים. אם אני ארגיש משהו גם ביום למחרת אולי אני אחשוב מה לעשות."

הדס: "מדהים הביטחון שלך בגוף שלך וביכולות שלו. יש למישהו מכם סיפור אישי של הקלה על כאב אקוטי?"

נוגה: "לי יש כמה דוגמאות. בתור ילדה ונערה מדי פעם הצוואר היה נתפס לי. זה כאבים ממש משתקים. אני זוכרת את אבא נכנס לחדר ואומר לי “בואי, אני אעשה לך NLP", ככה זה כשיש הורים מטפלים בבית, ואני ישבתי מאוד פסיבית ואומללה עם הצוואר התפוס שלי ואמרתי לו “אין לי כוח”, אבל הוא התעקש שוב ושוב והתחלנו את התהליך. זו היתה התקופה שבה יהל טס לארה”ב, בשנת 2014, וזה קרה חודשיים וחצי אחרי שהוא טס. תוך כדי התהליך מה שעלה זה שאני מאוד מתגעגעת, ושאני לא נותנת מספיק מקום לגעגוע. ברגע שהבנתי את זה, הכאב פשוט נעלם.
התהליך הזה עובד על העיקרון שיש קשר בין רגשות לבין כאב פיזי. כלומר, אם הצוואר נתפס, או שיש מיגרנה או כל כאב אחר, אז במקום להסתכל על הסימפטום, אפשר לשאול האם השורש, הגורם לכאבים האלה מגיע מתוך מצב רגשי? לדוגמה, רגש שאני לא נותנת לו מספיק מקום בחיים שלי.
התהליך הזה היה כשהייתי בת 14. מאז ועד היום, לא נתפס לי הצוואר אפילו פעם אחת. ואני כבר בת 22. והכי חשוב, ברור לי שהוא לא הולך להיתפס יותר. היום אני נותנת הרבה מקום לגעגוע, בין אם למשפחה או לאנשים אחרים. אז תודה לאבא שלי היקר שעמד על שלו שהוא יעשה לי NLP למרות שהייתי עקשנית. ובאמת מדהים לראות את הקשר.
דוגמא נוספת היא כששברתי שן קדמית בגיל 7, בדיוק אחרי שהתחלפו לי השיניים. זה משהו שאני לא מאחלת לאף אחד. השבר היה עד השורש וזה היה כרוך בניתוחים ותהליך שיקום ארוך. כשזה רק קרה, הפנו אותנו למחלקת טראומה דנטלית בי"ח רמב"ם. ירד לי המון דם והיו הרבה כאבים. נתנו לי עזרה ראשונה ובקשו לראות אותי בעוד 10 ימים. בבית החולים ציפו שתהיה החלמה ארוכה. במהלך עשרת הימים האלה, עד לביקורת בבי"ח, אמא או אבא היו עושים לי דימיון מודרך לפני השינה. קודם כל זה הקל משמעותית על הכאבים, בנוסף איפשר לי להרדם בקלות. אבל את התוצאות האמיתיות ראינו כשהגענו לרמב"ם לאחר 10 ימים - הרופאים אמרו "וואוו, מעולם לא ראינו כזה שיקום". הקצב המהיר שבו הגוף איחה את עצמו ובנה רקמות חדשות, זה משהו שהם לא ראו שיכול להתרחש בתוך 10 ימים".

הדס: "אוקיי, דיברנו הרבה על כאב וזה חשוב, אבל מה עם מחלות של ממש?"

יהל: "כשהייתי קטן, מגיל חצי שנה עד חמש היו לי המון דלקות אוזניים, והדלקת אולי הכי רצינית שהיתה לי, קרתה כשהיינו בסיני באיזה חושה כזו זרוקה בלי הרבה דברים מסביב.
אמא שלי מזכירה לי שהתעוררתי באמצע הלילה בצרחות מהכאב, והיא חשבה יחד איתי איך כדאי לדבר עם האוזן ועם מערכת החיסון. הייתי בן 3 או 4 עם דימיון מאוד מפותח והייתי בתקופה מיליטנטית, אופיינית לילד בגיל הזה. אז דמיינתי את מערכת החיסון כצבא עם חיילים, טנקים, מטוסים ועשינו גיוס כללי של כל החיילים הלבנים בגוף, שהלכו ועלו למעלה לכיוון האוזן. ממש גדודים וחטיבות שלמות גויסו למשימה, וכשאמא שלי שאלה אותי מה הם יעשו כשיגיעו לאוזן חשבתי רגע ועלה לי הרעיון של "חדר חישמול" שיחשמל את החיידקים. הייתי כל כך בתוך זה, שממש שמעתי את החשמל ובתוך כמה דקות ידעתי שכל החיידקים מתו ושאפשר לפזר את כל הכוחות הצבאיים מהאוזן. אמא שלי  הציעה שנשאיר שם פלוגה למקרה וחלק מהחיידקים יתאוששו מהחשמול ואני אמרתי לה "אמא את לא מבינה – מחשמול כזה אי אפשר להתאושש". מיד לאחר מכן הלכתי לישון רגוע בידיעה שכבר הבסתי את הדלקת. ובאמת, קמתי למחרת בלי כאבים.
זו אחת החוויות החזקות ביותר בחיי בהקשר של איך אני חושב על הגוף שלי ותופס את היכולת שלי להשפיע עליו. בהסתכלות אחורה, נראה שבשנים הראשונות הגוף שלי היה יותר רגיש, והיום אני רואה את עצמי כאדם שהגוף שלו יכול ממש בקלות ובמהירות להתמודד עם כל דבר, ע"י שימוש בכוח של התת מודע. הפיזיותרפיסט שאני עובד איתו כיום אומר לי שהצורה שבה אני מחלים זה משהו שהוא רואה מעט מאוד. מהלך המחשבה הזה והידיעה שהגוף שלי מסוגל לרפא את עצמו, התחילו לצמוח אצלי בילדות באירועים כמו זה".

הדס: "אז מה, לא הייתם הולכים לרופא בשום מקרה? או לוקחים תרופות?"

מעיין: "אני פשוט לא חושב שהפנייה הראשונה צריכה להיות לרפואה המערבית - ישר לקחת כדור ולהשתיק את מה שהגוף רוצה להגיד. אם כואב לי הראש, אולי אני עייף? אולי אני מיובש? אולי אני במתח או פשוט צריך לנוח? כשדהייתי בן 16 רציתי להתחיל ללכת לחדר כושר. אמרו לי שאני צריך להביא אישור מרופא משפחה. אני זוכר ששאלתי את אמא אם יש לנו רופא משפחה כי אף פעם לא פגשתי אותו לפני כן.

נוגה: "לפעמים כן השתמשנו ברפואה המערבית בבית, בעיקר לאבחון. למשל, כשהייתי בגן היו לי כאבי בטן במשך שבועיים ברצף. כמובן שזה לא סביר והגיוני אז לקחו אותי לעשות בדיקה. מצאו שיש לי טפיל, ואמא שלי עשתה דיל עם הרופאה – אם תוך 3 שבועות של עבודה בדימיון מודרך זה לא עובר, מתחילים לקחת אנטיביוטיקה. בסוף, תוך כמה ימים כבר הרגשתי שאין לי את הטפיל בגוף, ובאמת עשינו שוב בדיקה ולא היה. הרופאה אמרה "וואוו, אני מורידה בפניכם את הכובע, אני לא יודעת איך עשיתם את זה". אז כן לתת קודם צ'אנס לעבודה בתת מודע ובדימיון, אבל כמובן שאם יש עניין מאוד דחוף, אין זמן לניסיונות.
כבר מגיל צעיר כשהייתי מרגישה לא טוב והייתי אומרת "זה לא יעבור וגם מחר אני ארגיש רע", אבא שלי היה אומר לי "הגוף שלך הולך להפתיע אותך, זה משתפר מרגע לרגע ואת תראי שמחר כבר תרגישי יותר טוב". ההורים שלי עזרו לי להאמין שהגוף יכול, ושיש לי את היכולת להשפיע על הבריאות שלי".

אלה: "אני פונה לרופא הפנימי שלי. למה לפנות לרופא חיצוני כשיש לי רופא מבפנים - רופא שמכיר את הגוף שלי ויודע איך לפתור את הבעיה הכי טוב? לא במקרה זהו שם התהליך שהוזכר קודם – "הרופא הפנימי". אבא שלי העביר לי את התהליך פעם אחת והתאהבתי בו, והיום כשיש לי כאב או בעיה רפואית אז דבר ראשון שאני עושה הוא לדבר עם האיבר ולראות מה הבעיה, איך אפשר לעזור ולפתור. זה קורה לי הרבה סביב כאבי בטן. הבטן מדברת איתי הרבה. בעיקר כשאני פוחדת, וגם יש לי בטן רגישה.
אני זוכרת שיצאתי לטיול עם חברה פעם, והיא נתנה לי לטעום מהסנדוויץ' שלה, שהיה לא מאוד בריא, ומקמח לבן. הגוף שלי לא היה רגיל לזה והתחילו לי כאבי בטן, בחילות וחרדות. אני זוכרת שכבר לא נעזרתי בהורים בשלב הזה, פשוט נכנסתי לשק שינה, שמתי את הידיים על הבטן ועשיתי איתה הסכם. היא אמרה שלא מתאים לה שאני אוכל דברים לא בריאים ואני אמרתי שלא כיף לי שככה היא מרגישה, אז סיכמנו שהיא תעכל עכשיו את האוכל ותעשה את מה שהיא יכולה ואני הבטחתי לה שלא אוכל אוכל כזה בפעם הבאה.
אני חושבת שאם מגיע איזשהו כאב, הגוף מייצר אותו, אז ברור שהגוף יכול לרפא אותו. חשוב להבין מה מקור הבעיה – לפעמים הגוף זועק לעזרה כמו ילדים שרוצים תשומת לב ועושים מעשה לא כל כך טוב בשביל להשיג אותה. לפעמים זה נובע מבעיה רגשית. אז צריך לפתור את הבעיה הרגשית והכאב הפיזי יעלם. אני מאמינה שהגוף שלי יכול לרפא עצמו תמיד ואני מדברת המון עם איברים בגוף – זה חלק מהחיים שלי".

הדס: "ומה בנוגע למצבים שהגוף מתמודד עם מחלה ועולה החום, דבר הנוטה להבהיל הורים רבים וגורם להם מיד לפנות לפתרון תרופתי?"

קורן: "יש כלי ב-NLP שנקרא "מסגור מחדש", שהוא בעצם להסתכל מזווית אחרת ולתייג מחדש דבר שנראה לנו שלילי. אמא שלי תמיד אמרה לנו "איזה כיף שיש חום" כי בזכות החום אנחנו נחים. הגוף שולח מסר שעכשיו כל האנרגיה צריכה להיות מופנית פנימה. כלומר, במקום לחשוב "אני חלש ומסכן" - להיפך, זה מעיד על כוח, פשוט כל הכוח והאנרגיה מופנים פנימה לריפוי, במקום החוצה."
נוגה: "חום הוא מנגנון בריא של המערכת החיסונית וכולנו נולדנו עם היכולת הזו. הגוף מעלה חום כדי להתמודד עם המחלה. אמא תמיד היתה מציגה לנו את החום כמסר שעובר מהמוח לעצמות - לייצר יותר רכיבי דם ותאי דם לבנים, ושההחלמה היא נס, פלא, שהגוף שלנו מסוגל לבצע עם כל מכאוב קטן כגדול"

הדס: "ומה בנוגע למחלות כרוניות? בעצם, אני מניחה שאצלכם זה לא הגיע לידי זה"

אלה: " לא ממש, אבל אני כן זוכרת שבגיל 5 או 6 ההורים לקחו אותי לרופא השיניים, והוא אמר שאני חורקת שיניים בלילות ושאין מה לעשות עם זה, שאפשר לשים מכשיר כלשהו אבל שאין איך לטפל בזה. אני זוכרת שאמא נכנסה לחדר העבודה בבית עם שקית ענקית והוציאה ממנה גרב. היא עודדה אותי להלביש את הגרב על היד ולהמציא לה שם שמייצג את החלק שבי שחורק שיניים. קראתי לה "אלת השיעמום" כי חשבתי לעצמי שאני חורקת כי משעמם לי מתוך שינה. ואז היא נתנה לי לבחור עוד גרב שתייצג את מה שאני רוצה להיות, אז בחרתי גרב ורודה עם לבבות וקראתי לה "אלת הסינדרלה" – שישנה בלילה רגועה כמו סינדרלה. הלבשתי את "אלת הסינדרלה" על "אלת השיעמום" וזה היה מדהים, כי הלכתי לישון וקמתי בבוקר כשהפה רגוע. הלכנו אחר כך שוב לרופא השיניים ולא היו שום סימנים לחריקת שיניים. אגב, זו גם היתה השראה לתהליך שאמא שלי מלמדת היום בהתמחות לתהליכי NLP עם ילדים ובני נוער."

נוגה: "אני רוצה להגיד בנוגע למחלות כרוניות, שההורים שלי עובדים לא פעם עם ילדים חולים מאוד, שמתמודדים עם אלרגיות קשות מאוד ואפילו עם סרטן. ל-NLP ודמיון מודרך יש כל כך הרבה כלים שיכולים לעזור להבריא באופן מנטלי, וילדים עושים את זה בצורה פנומנלית, כי מנגנון ההחלמה של ילדים הוא יעיל ומהיר."

הדס: "מהסיפורים יוצאי הדופן ששמעתי כאן אני מבינה שזכיתם להרבה יצירתיות מההורים שלכם, שהיא לא ממש שגרתית, ובזכות כך הרווחתם כלים, ביטחון, אמונה ובשורה התחתונה - בריאות. מה אתם חושבים שאפשר להם לנהוג כך איתכם?"

אלה: "הרבה פעמים הייתי באה לאמא שלי עם תפיסה שהיא שחור או לבן, והיא היתה מראה לי את הצבעים, את האפשרויות הנוספות. כלומר אם יש בעיה, גם יגיע הפתרון.
הם תמיד ידעו לדבר עם כל אחד בשפה שלו, דרך מה שהוא אוהב ומעניין אותו, הם ידעו להתחבר לכל אחד מאיתנו באופן המדויק עבורו. נגיד אני מאוד אהבתי להתחפש אז אמא היתה עושה איתי איזה תהליך שנקרא "גיבור על קו הזמן", עם תחפושות."

קורן: "אני תמיד הייתי פירומן, ממש אהבתי לשחק עם אש, נרות ושעווה. אז אמא המציאה לי תהליך שבו מדליקים נרות ומדמיינים שינוי ובסוף גם מכבים את הנרות ומבקשים משאלות.
ההורים שלנו מאוד יצירתיים, זה מדהים, וזה גם עבר אלינו. זה גם היה באמת כיף, זה היה משחק NLP מבחינתנו."

הדס: "לסיום, מה הייתם רוצים להדגיש לקוראים שמתמודדים עם כאבים או מחלות שונות?"

מעיין: "תתחילו מלבדוק עם הגוף שלכם. הגוף כל הזמן מאותת לנו והרבה פעמים אנחנו בתוך מירוץ החיים ולא מקשיבים. היכולת להקשיב, לשאול מה הגוף מבקש, וגם להודות לו ולהתייחס אליו בכבוד, אפילו כרפואה מונעת. כשאנחנו מודים לגוף, הוא מודה לנו בחזרה. זה משהו שאני מיישם וממליץ לכולם, זה המסר שלי."

יהל: "תעבירו לילדים שלכם את היכולת לתקשר עם הגוף והאמונה שיסמכו על הגוף שלהם, כי יש לנו צבא חכם ומתואם, שיודע את העבודה והוא עושה אותה כל הזמן."

לסיכום:

קיבלתם השראה לחיזוק האמונות שלכם ביכולות הגוף ובריפוי טבעי ואתם רוצים ללמוד לחיות בריא גם לפי ה- NLP? הנה פרק מעניין מתוך פודקאסט של רטר , תוכלו לצפות בו ,להתרשם, להגיב ולשאול.
ה-NLP  יכול לעזור לכם להתמודד עם בעיות, להקנות הרגלים בריאים שישרתו אתכם לכל החיים ולמעשה אף לעשות מזה קריירה! איך לומדים להשתמש ולהנחות בכלים הללו? לרטר תוכנית לימודי NLP  בירושלים והתוכנית גם קיימת אונליין, בזום למעדיפים ללמוד מהבית.

 לא בטוחים אם זה בשבילכם? הירשמו לקבלת שיעור היכרות במתנה ותבינו מתוך התנסות אישית.

ואם קוסם לכם ממש לעבוד דווקא עם ילדים ולחזק אותם באמצעות המשאבים שכבר ברשותם מתברר שאפשר להתמחות בכך.  ממש בהנחיית ילדים לפי NLP.  בכל מקרה, ההצעה שלנו היא לקחת צעד אחד. השתתפו בשיעור "טעימות NLP" ותכירו NLP מקרוב. חוויה לכל החושים!

*התכנים המופעים במאמר אינם מהווים תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי, כל מטרתם לספק מידע ובשום מקרה אינם בגדר המלצה או עצה רפואית ו/או חוות דעת רפואית מקצועית. התכנים המופעים במאמר נועדו להרחבת הידע האישי של הקוראים ואין לראות בהם תחליף להתייעצות עם רופא מומחה.